חתן וכלה בהלוית המת ובבית הקברות
במשנה: מת לו [-למלך] מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו (סנהדרין כ, א).
מבואר במשנה שמלך שמת לו מת אינו יוצא מפתח פלטרין שלו ללוותו, וכל שכן מתים אחרים. מעתה יש להסתפק, בחתן הדומה למלך (עיין בית יוסף אה"ע סי' סד ד"ה ומ"ש שלא) אם אף הוא אסור לצאת מביתו ללוות את המת אם אירעו אבל ר"ל, וכן אם יוצא לנחם אבלים.
בפתחי תשובה (יו"ד סי' שמב סק"ב) הביא מתשובת שבות יעקב (ח"ב סי' קב) שאם מת אבי הכלה בתוך ימי המשתה אין לה לילך להלוויתו.
וטעמו, שכיון שאין הכלה רגילה לצאת מביתה בעת ימי המשתה [כמדומה שהיום נהגו לצאת], אם תעשה זאת הרי זה כאבילות בפרהסיא האסורה בימי המשתה כשם שאסורה ברגל.
ודקדק הפתחי תשובה מדבריו, שדווקא לכלה אסור לצאת מאחר שאינה רגילה לצאת, אבל החתן יכול לצאת להלוויה ואין זה כאבילות בפרהסיא. אמנם בשדי חמד (אבילות אות רטז ד"ה ואם מותר) הביא מדרשת מהרי"ל, שאף החתן אסור לצאת לבית הקברות. וכן מבואר בהגהת ר' הירץ למנהגי מהרי"ל (ריש הלכות נישואין עמ' תסג), שהיתה חתונה ביום חמישי ובו ביום מת אביו של חתן, והוליכו החתן ל'מאן' [מנהג זריקת החיטים על החתן והכלה בחצר בית הכנסת] ואחר כך לחופה ואחר כך לסעודת נשואין, והחתן לא הלך אחר המיטה ולא היה בבית הקברות ולא קרע. אך בגשר החיים (פי"ט ס"ז אות ז) כתב, שאף המהרי"ל שאסר לילך לבית הקברות, לא אסר ללוות המת כאשר אינו הולך לבית הקברות, ובזה השיג על דברי השדי חמד שלא חילק ביניהם.
ובשו"ת בצל החכמה (ח"ב סי' מד) כתב, שנראה להתיר יציאת החתן לבית הקברות לצורך הלוויה, וראייתו מדברי הפרקי דרבי אליעזר (טז) שהשווה את החתן למלך וז"ל 'החתן דומה למלך מה המלך הכל מקלסין אותו שבעת ימי המשתה, כך חתן הכל מקלסין אותו שבעת ימי המשתה, מה המלך לובש בגדי כבוד, כך החתן לובש בגדי כבוד. מה המלך שמחה ומשתה לפניו כל הימים, כך החתן שמחה ומשתה לפניו כל שבעת ימים. מה המלך אינו יוצא לשוק לבדו, כך החתן אינו יוצא לשוק לבדו. מה המלך פניו מאירות כאור החמה, כך חתן פניו מאירות כאור החמה, שנאמר והוא כחתן יוצא מחופתו'. ואילו היה אסור לחתן לצאת מביתו ללוות המת, היה הדבר נמנה בפרקי דרבי אליעזר, ומבואר שאכן אין איסור בדבר.
ויש מקומות שנהגו שהחתן והכלה אינם יוצאים לבית הקברות לא רק בשבעת ימי המשתה, אלא גם בימים שאחריהם, וכ"כ במנהגים דק"ק וורמיישא (ח"ב עמוד ג) שהחתן והכלה אין הולכים על הקברות תקופה לפני החתונה ותקופה לאחר החתונה, אם לא שמת להן מת משבעה קרובים שצריכים לנהוג עליו אבילות שהולכים ללוייתו. ובמנהגות וורמייזא (עמ' שו והגהות שם אות ג) כתב שחתן וכלה אינם הולכים לבית עלמין שלושים יום קודם החופה ושלושים יום אחר החופה, והטעם לפי שחתן וכלה צריכים שימור, ובבית החיים שייכים הרוחות, על כן אינם הולכים.
