חישוב תשלום מיסים כהוצאות בחשבון המעשרות

בגמרא: אנסו בית המלך גרנו חייב לעשר (גיטין מד, א).

בסוגיין. אנסו בית המלך גרנו חייב לעשר. בשו"ת אגרות משה (ח"א יו"ד סי' קמג) נשאל אם יש לחשב את הוצאת תשלום המסים מסך הריוח שהאדם מרויח, שלא יצטרך ליתן עליהם מעשר כספים, [והיינו במי שנהג סתם ולא התנה כלום, או במי שרוצה להתחיל לנהוג במעשר כספים איך צריך להתנהג].

וכתב, הנכון לענ"ד שלא כל המסים שוים בזה, שמס שכל אחד חייב לשלם למלך או למדינה בלא שמרויח ממון, שהוא כרגא המוזכר בגמ', הוא כשאר חוב וצריך לעשר עליהם ואינו יכול לנקות סכום זה מרווחיו, וזה נראה הביאור בסוגיין הרי שאנסו בית המלך גורנו אם בחובו חייב לעשר, שהחוב הוא למסים, ואם היה מדובר בחוב מהלואה או ממקח דוקא וזה תפס המלך, לא היתה הגמ' אומרת שאנסו בית המלך, מפני שאין שייך זה למלך, והיה לגמ' לומר בסתם הרי שאנסו גורנו אם בחובו חייב לעשר שאז היינו אומרים שאם יש לו חוב ולקח ממנו המלך באונס חייב לעשר, אלא מדובר בחוב של מסים ומ"מ השמיענו שהוא ככל החובות וצריך לעשר.

וכתב, ויש ללמוד מזה גם להמסים שבמדינתנו שמשלמים כשקונים איזה דבר לתשמישי בית ובגדים, ומס בית דירה שלו וכדומה, שמסים אלו צריך לעשר עליהם מפני שהם ככל חוב, אבל המסים שהם מס מהריוח אין צריך לעשר עליהם משום שנחשב כלא הרויח סכום המס כלל, וכן המס של בתים מבתים שהם לפרנסה אין לעשר עליו, משום שמס זה הוא כאילו לא הרויח סכום הכסף של המס, ודומה הוא לשכירות החנות ושכירות הפועלים שאין נחשבים מהריוח כלל.

ובשו"ת מנחת יצחק (ח"ה סי' לד אות ט) כתב להוכיח שבכל המסים אין אדם צריך להפריש עליהם מעשר.