חיזוק למצווה דרבנן כשיש בה גם מצווה מהתורה

בגמ': אמר אביי ודאי דדבריהם עבדו רבנן חיזוק ספק דדבריהם לא עבדו רבנן חיזוק (כתובות נו, ב).

בסוגיין מבואר שישנם דברים שחכמים עשו חיזוק לדבריהם, ובתוס' (ד"ה הא) ביארו שיש בזה שלשה חילוקים, בקנסא עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה (יבמות לו:), באיסורא כשל תורה (ב"מ נה:), ופעמים לא עשו חיזוק כלל (הכא בכתובות).

והנה מקומות שבהם עשו חכמים חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, דנו אחרונים מה הדין כשנזדמנו בהם דאורייתא ודרבנן ביחד, אם עשו חיזוק לדבריהם אף בזה, או שמכיון שיש בזה גם דאורייתא, שאינה צריכה חיזוק, לא עשו בזה חיזוק אף לדבריהם.

ובשו"ת רב פעלים (ח"א או"ח סי' ל) כתב ראיתי בקונטרס מפרשי הים, בתשובות שבסוף ספר ים התלמוד (בבא קמא) להגאונים מהר"ם זאב ומהרי"ש (בעל השואל ומשיב), שכתבו להגאון בעל ח"ס ז"ל על חקירה שחקר הישועות יעקב (אבה"ע סי' סו), היכא שיש בענין אחד דאורייתא ודרבנן יחד, אם עשו חז"ל גם בזה חיזוק לדבריהם, ובסוף דבריהם הביאו ראיה, דכל דאיכא דאורייתא ודרבנן יחד מאחר דודאי לא יפרצו לעבור על איסור דאורייתא דאית ביה, לא עשו חז"ל חיזוק בכה"ג לאסור משום מילתא דידהו, וכתבו שזו ראיה ברורה ונצחת יע"ש. וכן נקט גם בשו"ת תורת חסד (או"ח סי' ק אות ד),

אך בשו"ת חת"ס (או"ח סי' טו) בתשובה שכתב לרבנים הנ"ל כתב שהדבר פשוט שאפילו באופן שיש במצווה דרבנן גם מצווה דאורייתא עשו רבנן חיזוק לדבריהם, (וע"ע באור שמח אבות הטומאות פ"ח ה"ח).

נידון זה נוגע למעשה למה שנפסק בשו"ע (או"ח סי' תצה ס"ד) שמוקצה אפילו באופן שמותר בשבת החמירו בו ביו"ט, ובמשנ"ב (ס"ק טו) ביאר שהכוונה לסוגי מוקצה שלא אסרום בשבת כמוקצה מחמת שעומד לסחורה, או מוקצה מחמת מיאוס, והחמירו מפני שישנם הרבה מלאכות שמותרים ביו"ט על אף שאסורים בשבת וחששו שמשום כך יבואו להקל בשאר איסורי יו"ט. ולפי"ז נחלקו הפוסקים כשחל יו"ט בשבת אם באופן זה יהיה דין המוקצה כדין שבת שהרי בשבת זו אין מותרים המלאכות שמותרים בכל יו"ט, ושוב אין חשש שיבואו לזלזל ולהקל באיסורים (האלף לך שלמה, או"ח סי' שלב, רב פעלים שם, ועוד) או שמא כיון שהחמירו חכמים במוקצה ביו"ט לא חילקו בין יו"ט שחל בחול ליו"ט שחל בשבת (שואל ומשיב מהדו"ת ח"א סי' סא).

אך שיש לדון אם החומרא שהחמירו חז"ל ביו"ט שייכת לכלל שחכמים החמירו בדבריהם, ובתוס' (ד"ה הא) כתבו שבמקום איסורא החמירו רבנן רק כשל תורה, ולא יותר משל תורה, אם כן יש להקשות אמאי החמירו במוקצה ביו"ט יותר משל שבת. ובשו"ת אפרקסתא דעניא (ח"ב או"ח סי' עח) ביאר שאכן אין החומרא שהחמירו ביו"ט מהטעם הנ"ל, אלא הוא מהטעם שהוזכר לעיל שחששו חז"ל שמשום הקולות שיש ביו"ט יבואו להקל יותר, וא"כ כשחל בשבת אין כאן קולות, ועיי"ש מה שהביא בזה מספרי הפוסקים.

וע"ע בעין זוכר (מערכת ח אות טו) שהביא לדון אם כלל זה שחכמים עשו חיזוק לדבריהם וכו' אמור רק במקום שמפורש להדיא בחז"ל, או שבכל איסור דרבנן אומרים כן, עיי"ש.