חיוב כיבוד אבי אביו
כתב הרמ"א (יו"ד סי' רמ סכ"ד), י"א שאין אדם חייב בכבוד אבי אביו, ואינו נראה לי, אלא שחייב בכבוד אביו יותר מכבוד אבי אביו.
הדעה הראשונה שאינו חייב היא דעת מהרי"ק (סי' ל, בד"ו הוא שורש מד) שדן לענין המבקש לומר קדיש לעילוי נשמת אבי אביו, שאפילו אם היינו אומרים שיש לומר קדיש בעבור זקנו או זקנתו, משום שבני בנים הרי הם כבנים, מ"מ אין הם כבנים ממש, ויש לו לבן ליטול יותר מבן הבן, וזה דבר פשוט.
ואחר כך כתב שבן הבן אינו חייב בכבוד זקנו, שהרי לא מצינו בשום מקום שיתחייב אלא בכבוד האב והאם, ואשת אביו בחייו ובעל אמו בחייה, ואחיו הגדול, וכל אלו נלמדו מן הכתובים (כתובות קג.), שנאמר (שמות כ יא) 'כבד את אביך ואת אמך', את אביך זו אשת אביך ואת אמך זו בעל אמך, וי"ו יתירה לרבות את אחיך הגדול, אבל חיוב בן הבן בכבוד זקינו זה לא מצינו בשום מקום.
וא"כ אין לו לומר על זקינו קדיש יותר מעל אדם אחר, אלא שנהגו כן. ומה שאמרו שבני בנים הרי הם כבנים היינו דוקא לענין פריה ורביה אבל לא לענין אחר.
והאחרונים הביאו ראיה מסוגיין לדברי מהרי"ק, שבגמרא מבואר שאם אדם הרג את בנו בשוגג, אין בניו האחרים מותרים להרוג את אביהם ולהיות גואלי הדם לאחיהם, לפי שהם חייבים בכבוד אביהם. אבל בן בנו של הרוצח שהוא בן הנהרג מותר לו להיות גואל לדמו של אביו ולהרוג את אבי אביו. ומוכח שבן הבן אינו חייב בכבוד אבי אביו (גליון מהרש"א יו"ד שם, שו"ת תורה לשמה סי' רסה ועוד).
וכתב בשו"ת תורה לשמה, שדין בני בנים הרי הם כבנים הוא מדרבנן ולא מן התורה, וגם מה שאמרו שמקיים מצוות פו"ר במה שיש לו בני בנים אינו אלא מדרבנן, ולכן כשכבוד זקנו סותר לכבוד אביו, כבוד אביו שהוא מן התורה קודם, ודוחה לכבוד זקנו שאינו אלא מדרבנן, ולכן אמרו בסוגיין שבן הבן נעשה גואל הדם להרוג את זקנו, שכיון שיש בדבר משום כבוד אב לכבד את אביו הנרצח, ודין זה הוא מן התורה, הרי הוא דוחה מצוות כבוד זקנו שאינה אלא מדרבנן. וכעין זה כתב בשו"ת תשובה מאהבה (ח"א סי' קעח).
ובשו"ת חלקת יעקב (יו"ד סי' קלה) הביא מדברי מהר"ם חאגיז בשו"ת שתי הלחם (סי' מג) שפסק כדברי הרמ"א שחייב גם בכבוד זקנו אלא שאין החיוב גדול כל כך כמו חיוב כבוד אביו, וחידש שמה שכתב הרמ"א שכבוד אביו גדול מכבוד זקנו הוא רק כשאינם יושבים זה בפני זה, אבל אם יושבים זקנו ואביו יחד, ושניהם מבקשים ממנו דבר מה, כבוד זקנו עדיף וקודם, מאחר שהוא ואביו חייבים בכבוד זקנו. ובשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"ב סי' קכט) דחה דבריו בשתי ידים, וכתב עליו שזו סברה כרסית ושבוש הוא, רק תמיד כבוד אב קודם לאבי האב, אבל לא הביא שום ראיה לזה. וכתב בחלקת יעקב שמסוגיין מוכח כדברי היעב"ץ, שהרי בגמרא נראה שעל כל פנים כבוד אביו קודם לכבוד זקנו, ולכן נעשה גואל הדם לאביו להרוג את זקנו, ואם כדברי השתי הלחם שכשאביו וזקנו מבקשים דבר אחד כבוד זקנו עדיף מאחר שהוא ואביו חייבין בכבוד זקנו, אם כן גם בנידון סוגיין שכבוד זקנו מתנגד לכיבוד אביו, כיבוד זקנו עדיף, ולא יבא גואל הדם להרוג את זקנו בשביל שהרג את אביו. ומוכח שבכל אופן כבוד אב עדיף מכבוד זקנו.
אך כתב בחלקת יעקב שיש לדחות ראיה זו, שאפשר שכיון שאביו מת ושוב אינו מחויב בכבוד אביו שלו, א"כ בודאי אצל הבן כבוד אביו קודם לכבוד זקנו. אבל כשהבן חי והוא מחויב בכבוד אביו, אפשר שאף בן הבן חייב בכבוד זקנו יותר ממה שהוא חייב בכבוד אביו, לפי שהוא ואביו מצווים בכבוד זקנו. וכן כתב בשו"ת רבי עקיבא איגר (קמא סי' סח) בשם ספר לוית חן (פ' ויגש בפסוק ויזבח זבחים לאלוקי אביו), שבחיי אביו מחויב בכיבוד אבי אביו יותר מכיבוד אביו, שאתה ואביך חייבים בכבודו, אבל לאחר מיתת אביו לא.
