חיוב האב והאם בתשלום הוצאות הנישואין

בגמ': להשיאו אשה: מנלן דכתיב קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם (קידושין ל, ב). 

בראב"ן (שו"ת בסוף הספר דף קמט:) כתב לבאר שחיוב האב להשיא אשה לבנו, היינו לעסוק בזווגו ולתת לו ממון, וכמו שאמרה הגמ' (לקמן ל:( קחו לבניכם נשים, וכן אמרו (כתובות קב.) כמה אתה נותן לבנך כך וכך.

כיוצא בזה הביא ברוח חיים (סי' כז אות ג) מספר לב מבין (תלמוד תורה דף ז), שהוכיח מהרבה אחרונים שחיוב האב להשיא את בניו, הוא מממונו.

במהרי"ט (יו"ד סי' כז) כתב, הדבר ידוע שנישואי הבן מצוה המוטלת על האב היא וכמו שאמרו בקדושין (ל:) מהפסוק 'קחו לבניכם נשים', וכשדרך בני העיר שהחתן נותן תכשיטין לכלה, מצוה על האב ליתן, כמו שמצוה על האב לתת נדוניה לבתו בכדי שירצו לישא אותה, ולומדים זאת מהפסוק הזה עצמו שכתיב 'ואת בנותיכם תנו לאנשים', וכיון שמוטל עליו לקיים המצוה בגופו ובממונו הרי עליו גם מוטלת החובה לבקש לו את זיווגו, מנוח אשר ייטב לו.

וברוח חיים (אות ג) הביא מהלב מבין (תלמוד תורה דף ז), שהוכיח מהרבה אחרונים שחיוב האב להשיא בניו הוא מממונו.

ובהגהות עזר מקודש (שם ס"א) כתב שגם אם הבן אינו סמוך על שולחן אביו מחויב אביו להשיאו, ורק בזיווג שני אין האב מחויב.

אמנם באז נדברו (ח"ט סי' נא) כתב שכל זה כשיש לאב ממון בשביל לחתן את בניו, אבל אם אין לו ממון בכדי להשיא את בניו אינו מחויב להיכנס לחובות בשביל זה.

עוד דנו הפוסקים אם האב חייב לתת מממונו עבור נשואי בתו, כשיש לה כסף. בשו"ת בית דוד (יעיש, סי' עה) כתב שחייב האב להשיאה מכספו. אך בשו"ת דבר משה (ח"א סי' מה) כתב שהאב פטור להשיאה מכספו, כיון שיש לה בכדי להשיא את עצמה.

ברם כתב בלב מבין (שם) שלא נחלקו אלא בבתו אם האב חייב להשיא אותה כשיש לה כסף בעצמה, אבל בבנו חייב הוא להשיאו אף אם יש לו לבן להשיא את עצמו, כיון שחיוב האב להשיא את בנו מממונו הוא יותר ברור מחיובו להשיא את בתו.

כל זה בנוגע לחיוב האב. ובנוגע לחיוב האם בהוצאות תשלום הנישואין כתב בבני אהובה (אישות פ"כ ה"א) לתלות זאת במחלוקת הפוסקים (שו"ע אהע"ז סי' קיג ס"א בהגה) אם נותנים לבת לצורך נישואיה מנכסי האם שנפלו לפני יורשים. ולהלכה, אין נותנים לבת פרנסת נישואין מנכסי ירושת האם, וממילא הוא הדין האם בחייה אינה צריכה לתת מכספה לצורך נישואי בתה.

אמנם במעשה רוקח (רמב"ם שם) כתב, שלפי הטעם האמור בגמ' שצריך האב ליתן לבתו לנדונייתה למלבושיה, כי היכי דקפצו עלה אינשי, נראה שאם אין לאב נכסים ויש לאם, הרי היא חייבת להשיאה מממונה, וכל מחלוקת הפוסקים אינה אלא אם מפרנסים את הבת לאחר מיתת אמה, אבל בחייה כשאין לאב ממון כדי להשיאה, מחויבת האם בזה.