חזנים הכופלים בניגונם את תיבות התפילה
כתב הט"ז (או"ח סי' תקס סק"ה) שיש סעודות שנוהגים לשורר בהם קדיש דהיינו יתגדל וכו', וזהו ודאי חטא גדול שלא התירו לזמר אלא זכרון חסדי הקב"ה, וכל שכן מה שלוקחים על הסעודה ליצן אחד ועושה שחוק בפסוקים או בתיבות קדושים, אשרי אנוש לא יעשה זאת, ועל זה אמרו בסוגיין שהתורה צווחת לפני ה' עשאוני בניך ככינור. הו"ד במשנ"ב (ס"ק טו) וכתב שהוא עון פלילי. בשו"ת מהר"ם שיק (או"ח סי' לא), נשאל על אודות החזנים שבנגינת התפילה כופלים כמה פעמים את תיבות התפילה, אם יש למחות בידם או לא.
וכתב שודאי אין לעשות כן שהרי התפילות נתקנו על ידי אנשי כנסת הגדולה וכל תיבה מדוקדקת בהם, ואף שאין למחות בחזן באמצע התפילה, על כל רב בקהילתו יש למחות בזה אחר התפילה שלא יעשה זאת שוב, ורע המעשה שעושים כן.
וכתב שנראה שמחמת חמשה טעמים אסור לעשות כן מדינא. א. משום 'בל תוסיף', וכמו שאמרו בגמרא (ר"ה כח:) שכהן שמוסיף ברכה משלו על ברכת כהנים עובר משום בל תוסיף, ואפילו תיבה אחת אסור להוסיף. ב. שאם מוסיף וכופל תיבות בקדושה וכדומה הרי זה כדובר שקרים לפני המקום, כמו שאמרו בתלמוד ירושלמי (ברכות פ"ה ה"ג) לענין האומר מודים מודים שמשתקין אותו, א"ר שמואל בר רב יצחק (תהלים סג יב) 'כי יסכר פי דוברי שקר'. וטעם הדבר, שמזה שחוזר נראה שבפעם הראשונה לא כיון ולא היו פיו ולבו שוים, והרי זה דובר שקרים לפני המקום, וכן הוא כשכופל בקדושה או בשאר התפילה. ג. שלפעמים יש בזה הפסק, שהרי מבואר בשו"ע (או"ח סי' קד ס"ה) שאם שהה בתפילה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, וכל שכן כאן ששוהה בדיבור. ד. מחמת דברי הט"ז כאן שמחה על מה שהחזנים משוררים בבתי משתאות, ואם בבתי משתאות כן הוא, כל שכן במקום קדוש בשעת התפילה שאין לעשות מהתפילה זמר, שמורידה מקדושתה. ה. שעל כגון זה אמרו חז"ל במקומות רבים שעל זה צווח הנביא (מלאכי א ח) 'הקריבהו נא לפחתך הירצך' וגו', שיעלה על דעתו אם כך היה מדבר לפני המלך וכי היה שומע בקולו, וכל שכן שלפני מלך מלכי המלכים אין לעשות כן.
וכתב שאם החזן יראת ה' נוגעת ללבו והוא שומע תוכחה, לא יעזוב ההיתר ויטול האיסור, שהוא יכול לנגן את התפילה בנעימות ובקול ערב בלי לכפול התיבות, וכן ראוי לדבר על לב הקהל שלא יחפצו ויחשקו בזה, שחס ושלום תעשה התפילה קטיגור תחת סניגור, ואפשר שיש בזה משום מצוה הבאה בעבירה.
ובשו"ת אגרות משה (או"ח ח"ב סי' כב) כתב שודאי אין רוח חכמים נוחה מזה, וכבר צווחו על זה קמאי אך לא הועילו והחזנים ממשיכים בשלהם, ואפילו השומרי תורה ומצוות שבהם. וכתב שעל כל פנים הפסק נראה שאין בזה, שכמו שמי שלא כיון בתיבות מסוימות בתפילה אם הוא קודם הברכה, ודאי אפילו בברכות שאין הכוונה מעכבת בהם טוב לחזור ולאמרם, ואם היה הפסק היה אסור שהרי יוצא ידי חובתו גם בלא כוונה. אמנם זה דווקא אם חוזר ואומר את התיבות כסדרם, אבל אם אומרם שלא כסדר הברכה יש חשש הפסק, כמו שיש חזנים שאומרים ב'ישמחו במלכותך' ו'קוראי עונג שבת' ו'קדשתו שבת', שמסתבר שהוא הפסק, וכן בברכת יוצר אומרים 'כי הוא לבדו פועל גבורות' 'כי הוא לבדו עושה חדשות',שכיון שאינו כסדר הברכה הרי זה הפסק.
וכתב שלענין אם צריך לחזור לראש הברכה, נראה שהרי זה תלוי אם יש פירוש אמת לדבריו או לא, שכשאומר כי הוא לבדו עושה חדשות הרי זה אמת ואינו צריך לחזור, אך כשאומר ויתענגו מטובך שבת, הרי זה שקר שמטובך פירושו מטוב ה' ולא מטוב השבת. ואם אין פירוש לדבריו כלל, נראה שהרי זה תלוי, אם אינו מתכוין אלא אומר כן מחמת רהיטות נגינתו אינו צריך לחזור, שהרי זה כמי שנתקל בדבריו שאינו צריך לחזור, אך אם בכוונה יסד את הניגון כן, הרי הוא כמי שאומר באמצע התפילה דברים אחרים שצריך לחזור.
וכתב שלכן אם הם חוזרים כסדרם, אין צריך להשתיקם, שרק באומר 'מודים מודים' שנראה כשני רשוית, או בדבר שיש גנאי בדבריו, משתקים אותו, ולא בכל דבר שמשנה מן הנוסח שתיקנו חכמים. ועיי"ש מה שהאריך בזה, וכיצד הדין לענין קריאת שמע.
