חומר איסור ריבית
בגמ': אמר רבי יוסי בא וראה סמיות עיניהם של מלוי ברבית אדם קורא לחבירו רשע יורד עמו לחייו והם מביאין עדים ולבלר וקולמוס ודיו וכותבין וחותמין פלוני זה כפר באלהי ישראל (בבא מציעא עב, א).
כתב המהר"ל בספרו נתיבות עולם (נתיב הצדקה ו) הדברים האלו עמוקים מאד מאד בחטא הרבית עד שאי אפשר לפרש בפירוש ולרדת על עומק החטא הזה, ולא מצינו חטא ועוון שהפליגו בו חכמים כמו שהפליגו בחטא הזה, ואי אפשר לפרש ענין העונש הזה והשם יתברך יציל אותנו מן החטא הגדול הזה ומשאר חטאים גדול וקטן, אמן.
בספר שיחת חולין של ת"ח (פ"ז) הביא מעשה שבעיר אחת מת גביר אדיר, ולא רצו אנשי החברה קדישא לקברו עד שיתנו בניו שמונת אלפי כסף, ויחר להם מאד, וילכו אל הנסיך להגיד לו שידבר איתם משפט, ויקרא השר הנכרי לנכבדי העיר, וידבר אתם קשות על שרוצים סכום גדול כזה בעד ארבע אמות של אדם.
וענו חכמי העיר אל הנסיך לאמור, הנה בתלמוד שלנו אמרו שהמלווה בריבית לא יקום בתחיית המתים (פרקי דר"א סוף פרק לג, הובא בתוס' לעיל ע: ד"ה תשיך סוטה ה.), והנה האיש ההוא כל פרנסתו היתה בנשך ותרבית בלי היתר עיסקא, וכי לקח נשך הרבה בכסף וזהב עד שנעשה לגביר גדול.
והנה כאשר איש מת אנו לוקחים ממנו מעט ממון עבור דמי הקרקע לקבורתו, שהרי אנו מאמינים ומחכים לביאת המשיח בקרוב שאז יקום האדם לתחייה, והקרקע שבו הוא היה קבור תחזור לידינו, אולם לעשיר זה אנו מוכרים לו את הקרקע לצמיתות ולא תחזור לידינו לעולם, שהרי הוא לא יקום בתחיית המתים, וממילא עליו לשלם סכום רב עבור הקרקע. וייטב הדבר בעיני השר וציווה לבניו של הגביר שישלמו ויתנו ככל אשר יצטוו.
ובספר חובת השמירה (פי"ג) כתב להקשות על מה שאנו אומרים בכל יום בתפילתינו מחיה מתים ברחמים רבים, לכאורה על מה אנו צריכים לרחמים הלא כל ישראל בודאי יש להם זכות של תורה, וקריאת שמע בכל יום, והחזקת תורה, וא"כ מצד הדין צריכים לקום לתחיית המתים, וביאר שאפשר משום עסק של ריבית שאמרו חז"ל על זה שאינו קם לתחיית המתים לכן צריך לרחמים, ואפילו אם עשה היתר עיסקא, מי יאמר שנעשה כדין, עיי"ש.
