חובת זהירות בנקיון הטלית
בגמ': בהידור מצוה עד שליש במצוה (בבא קמא ט, ב).
ברש"י (ד"ה בהידור מצוה) משמע שיש להיזהר גם בטלית שתהא נקיה ולא רק בציציות.
בספר סדר היום (כונת ציצית) הזהיר ע"ז מאד, וכתב טוב להיזהר שתהיה הציצית מהודרת ונאה ונקיה, ולא תהיה מטונפת וקרועה ובזויה, וכיון שלובש אותה לשם מצוה יהדר אותה משום 'זה אלי ואנוהו', ואין לה' מחסור לשלם כפליים על מה שיוציא בה.
וכ"כ הכף החיים (או"ח סי' כד סק"ג) שיכבס אותו כפעם בפעם כדי שהיה מלובן, ובשם החסד לאברהם הביא שם דברים נוראים בענין זה, ולאחר שמזהיר להקפיד על הטלית שיהא מכובס ונקי, כתב, כמה מהגנות והבושה למי שמתלבש מלבושים נאים כאשר תשיג ידו, והטלית בלוי וקרוע ילבש, בושה ויתעטף כלימה, ונפשו תהיה עגומה וידאג מן הנקמה רח"ל.
וכ"כ באורחות יושר (פ"ב) שמוטל על הציבור להסתכל על הטלית שתהיה כשרה, ושיהיו הציצית מכובסים, משום 'זה אלי ואנוהו', ופעם אחת בא סוחר אחד מעיר פראנקיה, ונתנו לו טלית אחת ולא רצה ללובשו מפני שהיה מטונף, ואמר למה יהיה החלוק נאה ומכובס והטלית מלוכלך, לא תהא כהנת כפונדקית.
ובשו"ת מהר"י ברונא (סי' קפ) כתב, שהיו רגילים בעיר ריינוס בימי הגדולים, כל מי שקונה טלית חדשה לקרותו לספר תורה, לפרסם היאך זהירים בחיבוב המצוה.
