חברה בע"מ בדיני התורה
בגמ': אמר רבא אמר רב נחמן אמר לה התקדשי לי במנה והניח לה משכון עליו אינה מקודשת מנה אין כאן משכון אין כאן (קידושין ח, ב).
הפוסקים דנו בחברה בע"מ, [שאין בעלי החברה ערב לשלם מכל נכסיו את נזקי החברה, ורק אפשר לגבות מנכסי החברה בעצמה], אם שייך בדין תורה מושג כזה, ואם נחשבים בעליה כבעלים לעניין חמץ בפסח, ולעניין רבית שיהיה כאן לוה ומלוה או לא.
צדדי הספק הם שחברה כזו אין בה שעבוד הגוף של הבעלים רק שעבוד נכסים, ולכן אם פושטת החברה רגל משלמים בעליה רק מנכסי החברה ואין משלמים מכיסם כלום, לכן יש לדון אם שייך בדיני תורה שעבוד כזה של נכסים בלא גוף או לא. כמו כן מאחר שאין הבעלים משועבדים בגופם לעסקי החברה, יש לדון אם נחשבים הם כבעלים לענין חמץ בפסח ולענין רבית כנ"ל או לא.
הרא"ש בסוגייתינו (סי' י) מפרש החסרון במנה ומשכון, שאין אדם יכול לשעבד נכסיו לדבר שלא התחייב בו גופו קודם, וכיון שגופו אינו חייב במנה אין משתעבד המשכון. מוכח שסובר שאין אפשרות לשעבד נכסים בלי שעבוד הגוף.
אולם הרמב"ן (ד"ה מנה) והרשב"א (ד"ה מנה) מפרשים שהחסרון במקרה זה הוא שהמנה נמצא אצל הבעל, והמשכון אינו רק משועבד למנה, אבל אין המשכון שלה, נמצא שלא נתן הבעל לאשה שום דבר שתתקדש בו, ואינו יכול לקנות בזה שום דבר מפני שהכסף נמצא אצלו.
מדבריהם מוכיח האבני מלואים (סי' כט סק"י) שסוברים ששייך שעבוד נכסים בלי שעבוד הגוף, ולכן פירשו שהחסרון הוא רק בגלל שהמנה נמצא אצל הבעל. והוכיח שכן דעת הרשב"א בתשובה עיי"ש.
ועיי"ש שהביא ביאור נוסף בשם הר"ן, שבע"ח קונה משכון רק בשעת הלואה שאז מעותיו קונים לו ע"י שנותנם ללוה, אבל כאן אין הטעם שמעותיו קונים לו ולכן מנה אין כאן משכון אין כאן.
האחרונים מביאים דברי הראשונים ודברי האבני מלואים הנ"ל, ומציינים שלפי זה, יש בנדון זה אם שייך שעבוד הגוף בלא שעבוד נכסים מחלוקת ראשונים. בספר מועדים וזמנים (עמוד רג) מביא תשובת ריב"ש ששייך להתנות שיהיה שעבוד נכסים בלא שעבוד הגוף ואם ייעשה עני לא יהיה עליו שעבוד.
לעניין בעלות בחמץ ורבית, בשו"ת מנחת יצחק (ח"ג סי' א) הביא לגבי בעל עסק פרטי שיצרף אשתו ובני ביתו לחברה שבבעלותו, וירשום את עסקו כחברה בע"מ בשביל לזכות בהנחה במיסים ובהטבות שונות שהמדינה מעניקה לחברות בע"מ, האם נאמר שיוכל להשהות חמצו בפסח, וכי נאמר שאין זה חמצו של בעל העסק. ומחלק בין חברה בע"מ שבעל המניות של החברה עוסק בעסק ויש לו דעת בעלים, שאז יש לו דין בעלות בנוגע לחמץ בפסח וכדו', לבין חברה בע"מ כשאין הבעלים מנהלים כלל את העסק, אלא יש לו רק מניות בחברה ואינם יכולים לחוות דעה בעסק אז אין להם דין של בעלים. ועיי"ש באריכות.
במהרש"ג (יו"ד סי' ג) מבואר, שרבית בנקאית על פקדונות אינה רבית קצוצה לפי שלא השתעבדו בעלי הבנק לשלם מביתם רק ממעות החברה, ואם החברה תפשוט רגל לא ישלמו מביתם, א"כ אין כאן לווה, רק גוף דומם הנקרא בנק, ולכן אין כאן רבית קצוצה.
