זרק לאשפה עוף שהטמינו בו מעות
בגמ': במשאיל מקום לחבירו להגדיש גדיש והגדיש והטמין שאין משלם אלא דמי גדיש בלבד (בבא קמא סב, א).
בנדרים (כה.) מסופר על אדם שהיה תובע מחברו מעות שלווה ממנו, ובא לפני רבא, אמר רבא ללוה שישלם את חובו, טען הנתבע פרעתיך, אמר לו רבא אם כך לך תשבע שפרעת את חובך. הלך הנתבע והביא קנה חלול ובתוכו הניח את הזוזים שהוא חייב לו, ובא לבית דין כשהוא נשען על מקל זה.
כשבא לבית הדין ביקש הנתבע מהמלוה שיאחוז לרגע את הקנה בידו עד שהוא ישבע, ולקח הנתבע ס"ת ונשבע שפרע את כל חובו, שהרי עכשיו נמצאים המעות ביד המלוה ולא נשבע לשקר, בראות המלוה כך, רגז ושבר את מקלו של הנתבע, וכשנשבר המקל ראו הכל את המעות, והתגלה שקרו של הנתבע.
בבן יהוידע (שם ד"ה אזל, הו"ד בפניני הלכה שם) כתב להסתפק מה היה הדין אילו היו הם עומדים על שפת הים, ולאחר שהנתבע נשבע, רגז המלוה והשליך את הקנה עם המעות שבתוכו לים, ואח"כ הודה הלווה שלא פרע מקודם את חובו למלוה, אם באופן זה אומרים שהמלווה חייב לשלם ללוה על ההיזק של מעותיו שהשליך לים, וממילא בטל חובו של הלווה למלווה, או שמא אין המלוה חייב על כך שזרק את הקנה לים, היות שלא היה צריך להעלות בדעתו שיש בקנה מעות.
ודן שם עפ"י ההלכה המבוארת בסוגיין ושו"ע (חו"מ סי' שפח ס"א), לגבי מדליק גדישו של חבירו והיו טמונים בתוך הגדיש דברים, וכן לגבי אדם שהזיק חפץ מסויים ולא העלה על דעתו שיש בתוכו דברים יקרים, פטור מלשלם, אלא שנחלקו הפוסקים (ברמ"א שם) במקרה שיש עדים על מה שהיה בתכולת הכלי שהזיק, יש הסוברים שאף באופן זה יש לפטור את המזיק, ויש הסוברים שבאופן זה נאמן המזיק ונוטל בשבועה.
והנה מעשה שהיה, באחד שעזב את ביתו למשך כמה שבועות, וביקש משכנו שיכנס מידי פעם לביתו לראות שאין בו תקלות, לאחר כמה ימים הבחין שהמקרר מופעל ללא צורך, וניתק אותו מהעלקטרי, לאחר כמה ימים נכנס שוב לבית והרגיש שם ריח רע, משחיפש אחר הריח מצא במקפיא עוף שהתקלקל, נטל אותו אדם את העוף וזרקו לאשפה. כאשר חזר השכן הבחין שהעוף נזרק לאשפה, ותבע את שכינו וטען שהטמין בתוך העוף סכום כסף גדול. בפתחי חושן (נזיקין פ"י הערה פט) פסק שזורק העוף פטור, כיון שיכול לטעון קים לי [שסובר] כהדעה (עיין שו"ע שם) שכל שלא היה צריך לעלות על דעתו שיש שם מעות וכדו', כגון שאין הדרך להניח שם מעות פטור, אף אם ההיזק נעשה בידים.
ועיין במשנה הלכות (ח"י סי' רחצ) שדן באחד שזרק כוס עם מים של חבירו לאשפה, ולא ידע שהיו בתוכו עדשות, וע"ע בדברי הגאונים (כלל נא סי' ד), ובאבני זכרון (ח"ב סי' סט).
