זכרון הצרה ויום הגאולה
בגמ': ובחזרתו היה שמח שמחה גדולה וקרא לכל חכמי ישראל אמר להם אבותינו היו אוכלים מלוחים בזמן שהיו עסוקים בבנין בית המקדש אף אנו נאכל מלוחים זכר לאבותינו והעלו מלוחים (קידושין סו, א).
בספר חרדים (פס"ה) כתב, שדרך זיכרון הנס למי שהיה בצרה ונושע הימנה, שבכל שנה ושנה יהיה זוכר את יום הצרה, ולאחר מכן את יום הגאולה, והביא שכך מצא בספר אחד מכת"י של רבינו משה מאור הגולה שכתב:
בליל אחד בשבת בארבעה ימים לירח אייר נכנסתי לים, וביום שבת עשירי לאייר שנת חמש ועשרים, עמד עלינו נחשול שבים לטבענו, והיה זעף גדול בים, ונדרתי עלי ששני הימים האלה אצום בהם ואנהוג בהם תענית צבור שלם, אני ואנשי ביתי וכל הנלוים עלי, ואצוה על בני לעשות כן עד סוף הדורות שיצאו מאיתם, ויתנו צדקה כפי כחם.
ומנדרי שאהא אני יושב לבדי בעשירי באייר לא אראה אדם, אלא מתפלל וקורא כל היום ביני לבין עצמי, וכשם שלא מצאתי בים אותו היום אלא הקב"ה, כך לא אראה אדם ולא אשב עמו אלא א"כ נאנסתי, וליל אחד בשבת שלשה ימים לירח סיון יצאתי מן הים בשלום ובאתי לעכו, וניצלתי מן השמד והגענו לא"י, ויום זה נדרתי שיהא יום ששון ושמחה ומשתה ומתנות לאביונים, אני וביתי עד סוף כל הדורות.
מקור לכך שיש לאדם לזכור את הצרות שנעשו לו ושניצל מהם, מבואר במסכת שבת (יג:) שאמרו, מי כתב מגילת תענית חנניא בן חזקיא בן גרון וסייעתו, שהיו מחבבין את הצרות. וביאר רש"י (שם) שהיו מחבבין את הצרות שנגאלין מהם, והנס חביב עליהם להזכירו לשבחו של הקב"ה וכותבין ימי הנס לעשותו יו"ט.
וכך מבואר גם ברש"י בסוגיין (ד"ה כשהיו עסוקין) שבשעה שינאי המלך כבש את שישים הכרכים, אמר לאכול מלוחים, להיות זכר לעוני אבותינו ולהודות לפני הקב"ה שהצליחנו והעשירנו.
ובספר זכרון למשה (מכתבי תהלה דף טז) כתב, שהחת"ס האריך הרבה פעמים בסיפורים במה שעבר עלינו בגלות הזה, מגירוש שפאניא [ספרד] ושאר ארצות, ואמר שחביבים עליו להגיד ולספר דברים כאלה יותר מללמוד תורה, למען ישמעו ויראו וילמדו על העתיד לבא לטובה. ועיין בשו"ת משנה הלכות (חי"א סי' קעו).
כל זה היינו בשמחה והצלה של עם ישראל, ובנוגע ליום הודיה של אומות העולם כתב בשו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סי' יב) שאיסור גמור הוא לעשות שמחה וסעודה לכבוד יום ההודייה של אמריקא, מצד הלאו ד'ובחוקותיהם לא תלכו' (ויקרא יח יג), ומצד בל תוסיף, ואסור לעשות יום קבוע בשנה לחוג זה, וביאר שמה שמצינו בסוגיין בינאי המלך שעשה שמחה וסעודה בכיבוש מלחמה בכוחלית שבמדבר, לא היה זה רק בשנה ההיא שכיבש ולא בשנים אחרות.
