זכייה במציאה בשבת

בגמ': בגמ': שהמגביה מציאה בשבת ודאי קנאה (בבא מציעא ח, א).

בסוגיין מבואר, שהמגביה מציאה בשבת ודאי קנאה. האחרונים נחלקו האם יש איסור להגביה מציאה בשבת אלא שקנאו למרות האיסור, או שמא אין איסור בדבר כלל ועיקר.

המהר"ץ חיות נקט שאסור לקנות מציאה בשבת, כשם שאסור לעשות קנין בשבת [עי' חו"מ סי' קצה סי"א] והוכיח מכאן, שאף לרבא שסבר בתמורה (ה.) 'כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני', שלא מועלת עשייתו אם עשה באיסור, יודה באיסור שבת שאף אם עשה קנין על ידי איסור, חל הקנין. וזאת מפני שבאיסור התלוי בזמן, מודה רבא שאם עשה מועיל, כיון שיכול לעשותו אח"כ בהיתר.

בסוגיין מבואר, שהמגביה מציאה בשבת ודאי קנאה. האחרונים נחלקו האם יש איסור להגביה מציאה בשבת אלא שקנאו למרות האיסור, או שמא אין איסור בדבר כלל ועיקר.

המהר"ץ חיות נקט שאסור לקנות מציאה בשבת, כשם שאסור לעשות קנין בשבת [עי' חו"מ סי' קצה סי"א] והוכיח מכאן, שאף לרבא שסבר בתמורה (ה.) 'כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני', שלא מועלת עשייתו אם עשה באיסור, יודה באיסור שבת שאף אם עשה קנין על ידי איסור, חל הקנין. וזאת מפני שבאיסור התלוי בזמן, מודה רבא שאם עשה מועיל, כיון שיכול לעשותו אח"כ בהיתר.

אולם השבט סופר (חו"מ סי' ט) חלק על המהר"ץ חיות, ונקט בדברי הגמרא כאן, שכוונתה להתיר לזכות במציאה בשבת, ולא רק לומר שהזכיה הועילה בדיעבד. וכתב עוד, שאף שכאן מבואר שמותר לזכות מהפקר בשבת, אין ללמוד מכאן לכל הפקר שיהיה מותר לזכות בו בשבת, כיון שיש לחלק ולומר שדווקא במציאה וכדומה שההפקר נעשה שלא מדעת בעלים, בזה יש לומר שמותר לזכות בו, וכמו שמוכח מדברי הגמרא. וטעם הדבר, שאין זה דומה למשא ומתן, כיון שלא הפקירו את החפץ על דעת שיזכה בו זה, אבל בהפקר שנעשה מדעת בעלים, יש לומר שאסור לזכות בו, כיון שזה דומה למשא ומתן.

בנידון זה אם מותר בשבת לזכות מהפקר בדבר שאינו מוקצה, הסתפק הגרעק"א (או"ח סי' שלט סק"ו) והביא בשם הפמ"ג להתיר, מאחר ובזכיה מהפקר אין מקנה וקונה ואינו בכלל האיסור לקנות בשבת. אך בשו"ת הגרעק"א (מהדו"ק סי' קעד) כתב להוכיח שאף לזכות מהפקר בשבת הוא דבר איסור, עיי"ש.

בערוך השולחן (או"ח שם סכ"ב) כתב שמותר לזכות מהפקר בשבת, והוכיח כן גם ממה שאמרו בסוגיין, אלא מעתה הגביה ארנקי בשבת, ואם אסור לזכות מן ההפקר בשבת מדוע נקטו דוקא ארנקי שהוא מוקצה, הלא כל דבר אסור לזכות בו בשבת, אלא מוכח שדבר שאינו מוקצה מותר לזכות בו בשבת.

ועיין בשו"ת הרד"ל (סי' ה), בשו"ת בנין שלמה (סי' יז), ובשדי חמד (פאת השדה כללים מערכת ה סי' יד) מה שכתבו בראיה זו מסוגיין.