זכות ירושה יתרה לבן תלמיד חכם
בגמ': מאי קאמר אמר אביי הכי קאמר בשביל שאני זכר וראוי אני לעסוק בתורה הפסדתי אמר ליה רבא אלא מעתה מאן דעסיק בתורה הוא דירית דלא עסיק בתורה לא ירית וכו' (בבא בתרא קמ, ב).
כתב החיד"א בדבש לפי (מערכת צדיק אות ד), בביאור מה שאמרו חז"ל שעיקר מצות צדקה היא כשנותנים לתלמיד חכם (עי' ויק"ר פכ"ה פ"ב), על פי המבואר בסוגייתינו שהבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים, והטעם הוא שלפי שהבנות בושות לחזר על הפתחים ולכן דין הוא להרבות חלקן בירושת אביהן.
בגמרא דנו במה שאמרו במשנה לענין נכסים מועטים 'מפני שאני זכר הפסדתי', שמשמע שמפני שזכר הוא יש לו זכות יתרה לירש אף כשהנכסים מועטים, ועל כן הוא טוען שלא זו בלבד שלא קיבל יותר מחמת זכותו אלא שעוד הפסיד יותר, ודנו בגמרא מהי זכותו היתרה של הזכר בנכסים מועטים. וצידדו שזכותו היא מפני שראוי לעסוק בתורה, ודחה רבא סברא זו ואמר שאלא מעתה מי שעוסק בתורה ירש ומי שאינו עוסק בתורה לא ירש, ולכן פירשו בגמרא באופן אחר, שמפני שהוא זכר יש לו זכות יתרה בנכסים מרובים שהיא כל ירושה, ולכן אין לו להפסיד יותר מהבנות בנכסים מועטים אלא להיות שווה להן.
ומכאן הביא ראיה בשו"ת מהר"ם חלאוה (סי' פו) לענין יורשים שאחד מהם היה לומד קצת והאחרים לא למדו כלל, וטען זה הלומד שדינו לקבל מטעם זה את הספרים של אביו יתר על חלקו בירושת אביו עם שאר האחים. וכתב מהר"ם חלאוה שטענה זו הבל היא, שבזה וכיוצא תמה רבא בסוגייתינו 'אלא מעתה דעסיק בתורה ירית דלא עסיק בתורה לא ירית'.
והתוספות (ד"ה אלא) כתבו, שאף על פי שאמרו בגמרא (קמא.) שמצוה לזון את הבנות וכל שכן את הבנים לפי שעוסקים בתורה, ומבואר שיש תוספת מצוה בנתינת מזונות לבנים העוסקים בתורה, היינו דווקא בנתינת מזונות שלא בדרך ירושה. אבל בסוגייתינו הרי נותנים הממון ליורשים בתורת ירושה, וירושה היא עצמה מצוה בין למי שעוסק בתורה ובין למי שאינו עוסק בתורה, ולכן אין לחלק בה בין העוסקים בתורה לשאינם עוסקים.
ומזה למד בשו"ת בית יצחק (השמטה לסימן סב), לענין מי שהוליכוהו לבית הרפואה ובדרך נתן מעות לאדם אחד ואמר לו שאם ימות יעשה במעות אלו כרצונו ודעתו, ושבק חיים לכל חי, ובא המקבל לשאול אם לתת המעות ללומדי משניות וכיוצא בזה שילמדו לעילוי נשמתו או שיתנו ליורשים בתורת ירושה, והוכיח בבית יצחק מסוגייתינו ומדברי התוספות שעדיף לתת המעות לבנים, שכל שאפשר לקיים מצוות ירושה אין להחשיב יותר את העוסקים בתורה יותר משאינם עוסקים בה.
