זהירות בציצית שנגררת על הארץ

בגמרא: בן ציצית הכסת שהיתה ציצתו נגררת על גבי כסתות (גיטין נו, א).

בשו"ע (או"ח סי' כא ס"ד) כתב המחבר, יש ליזהר כשאדם לובש טלית שלא יגרור ציציותיו. בטעם דין זה הביא המשנה ברורה (ס"ק יח) שני טעמים, א. משום ביזוי מצוה, ב. כי קרוב שיפסלו.

במג"א (סק"ג) הקשה על כך ממה שאמרו בסוגיין שבן ציצית הכסת היה נקרא כך על שם שהיו ציציותיו נגררים על גבי כרים וכסתות, ומשמע ששאר האנשים ציציותיהם היו נגררות על הארץ, הרי שאין חשש בזה. וכתב לדחות שרק ציציותיו של בן ציצית הכסת היו נגררים על גבי כרים וכסתות שבזה אין בזיון, אולם שאר האנשים לא היו ציציותיהם נגררות כלל. [וכך כתב גם האליה זוטא (סי' י ס"ק יא) שכיון שלא היו נגררים הציציות על הארץ רק על כרים וכסתות, אין זה בזיון].

תירוץ אחר כתב המג"א, שעיקר הקפידה היא שהציציות לא יגררו בשעה שלובשם, שנראה כאילו לוקח את הציצית בשביל לכבד בה את ביתו, אולם אם בשעה שהולך הציציות נגררות אין קפידה כל כך, שאין זה נראה כאילו לוקח את הציצית לכבד בה את הבית, ובערוך השולחן (או"ח סי' כא ס"ז) כתב, וכן משמע ברוקח שכתב שלא ידרוך על הציצית.

כתירוץ זה נקט ר' ישעיה פיק בספרו הפלאה שבערכין (ערך צץ) שהביא מהערוך שכתב שכל אדם ציציותיו היו נגררות על הארץ, ולפי זה העיר שמוכח כתירוץ השני של המג"א ולא כמו התירוץ הראשון. אך בשו"ת מאיר נתיבים (ח"א סי' ב) כתב שיש להיזהר בכל אופן.

בבאר היטב (סק"ה) כתב לחלק בין טלית קטן שבזה אין חשש, לבין טלית גדול שמיוחד לתפילה והחשש בזיון בזה גדול יותר. אך בערוך השולחן (שם) כתב לחלוק על דבריו, ולמעשה כתב שיש להיזהר בזה אף בטלית קטן, ומכל מקום הוסיף שאין שום חשש אם במקרה נגררים בארץ.

בספר לקט הקמח החדש (סי' כא ס"ק יח) כתב בשם החיי עולם שאין איסור גרירה על החלק העודף משיעור ציצית, ולפי"ז ביאר שאצל בן ציצית הכסת מה שנגרר היה מהחלק העודף על השיעור.

בפוסקים דנו עוד אם יש להיזהר בזה רק כשהציציות נגררות על הקרקע בדרך הילוכו, או גם אם יושב או עומד והציציות נוגעות בקרקע. עיין שכנה"ג (שם הגהות ב"י סק"ג), ארצות החיים (שם ס"ק יד), ועיין בדרכי חיים ושלום (לה הערה א).