התרת נדרי נזירות שמשון מחמת אמירת כל נדרי

בגמ': אמר הריני נזיר שמשון מאי אמר ליה נזיר שמשון לא תניא וכו' (נדרים יט, ב).
בשו"ת צדקה ומשפט (יו"ד סי יג) דן במעשה שראובן שהיה מוכר בשר בחנות בארם צובא וקודם שעלה לארץ ישראל לפקוד קברות הצדיקים ולחזור והניח במקומו את שמעון שהיה משרת אותו במכירת בשר כפקיד על מכירת הבשר, והניח ג"כ את יהודה שהיה שותף ויש לו חלק במכירת הבשר ואת לוי שהיה סופר של החנות,
ובמשך הזמן ארע מריבה בין יהודה השותף לשמעון הפקיד שחשד יהודה בשמעון הפקיד שהינו גונב מדמי הבשר ומטעה אותו בחשבון, ומרוב כעס קפץ שמעון ונדר בנזירת שמשון ואמר בזה הלשון אכון נזיר בנזירות שמשון בן מנוח איבן דלילה אנכאן בקית בפתאח אל דוכאן חתא יג'י שריכי ראובן, [אהיה נזיר בנזירת שמשון בן מנוח בן דלילה אם אשאר לפתיחת החנות עד שיבא שותפי ראובן] ועכשיו נתחרט שמעון מחמת שלא איפשר לסגור החנות עד שיבא ראובן, בשביל התרעומת שיהיה מראובן עליו שימשך להם פסידא ומניעת הריוח מסגירת החנות ורוצה למצוא היתר לנדרו.
והשיב בעל המשפט וצדקה שאפשר למצוא ארוכה לנזירות זו מג' טעמים אחד שטעה וחשב ששמשון הוא בר דלילה והיה צריך לומר בעל דלילה, שנית מחמת המודעה שעשה בליל כפור שכיון ששמעון הינו מאותם הקהל שנהגו לומר בנוסח של כל נדרי די נדור ודי נשתבע מיום הכפורים הזה ועד יום הכפורים שיבא עלינו לשלום וא"כ מבטלין כל הנדרים והשבועות שיעשו בזאת השנה, ג' שאמר אנכאן בפתאח אל דוכן חתא יג'י שריכי וכו' (אם אשאר לפתיחת החנות) וזה אפשר שיש לו תקנה שהוא בעצמו לא יפתח החנות אבל לוי ויהודה הם יפתחו החנות.
וכבר כתב בכעין זה בשו"ת תורת חיים (למהרח"ש ח"ג סי' כב) לצרף את אמירת כל נדרי כסניף להקל במי שנדר בנזירות שמשון והיה בדבר כמה ספיקות, אלא שכתב שרק על אמירת כל נדרי אין לסמוך אלא במקום שיש עוד כמה ספיקות כיון שנזירות שמשון ספיקו להחמיר ע"ש.
וכן מצינו שבשו"ת אדמת קדש (ח"א יו"ד סי' יב) הביא כסניף להתיר נזירות מה שהתירו בכל נדרי את הנדרים עיי"ש. אולם הוסיף האדמת קדש (שם סי' טו) שיש להתרות באדם כזה שנדר בנזירות שמשון ואין להתיר לו בפרהסיא אלא ע"י ג' תלמידי חכמים בקיאים ולא יתירו לו בפני המון העם. [וע"ע בשו"ת גינת ורדים חלק יו"ד כלל ב סימן ח-י].
אולם רבים מהפוסקים הביאו דברי המהרי"ט שכתב שאין להקל לכתחילה משום אמירת כל נדרי בליל יום כיפורים וכמבואר בשו"ת גינת ורדים (שם).