התחייב לתת מתנה כשימכור, ולבסוף הקדיש
בגמ': מה לי מוכרו להדיוט מה לי מוכרו לשמים (בבא קמא עו, א).
בשו"ת מהריט"ץ (סי' ב) דן על ראובן שחייב את עצמו לחבירו בשטר לתת לו כשימכור את ביתו סך אלף זוז, ואחר זמן הקדיש ראובן את הבית לצורך ביהכנ"ס ומסרו לקהל, אם פטור ראובן מחיובו כיון שעכ"פ לא מכרהו, או שמא גם מתנה והקדש היא בכלל לשון מכירה.
בקהלת יעקב (ח"ג סי' תעה) הביא חקירתו, וכתב ואנכי תמה על הרב שהרי בסוגיין אמרינן מה לי מוכרו להדיוט מה לי מוכרו לשמים, א"כ מאחר שכתב בשטר כשימכרנו, הרי הקדש ג"כ נקרא מכירה ומה מקום להסתפק בזה. ועיין בשו"ת דברי יעקב (שור, מהדו"ת סי' עז) מה שכתב בביאור דברי המהריט"ץ.
בשו"ת זכות אבות (דף י טור ד) כתב, שאף לסוברים שהקדש בדק הבית, הרי הוא בכלל מכירה, היינו רק בקדשי בדק הבית שלא נשאר שם הנותן עליו, שהרי הגבאי יכול למוכרו ולעשות בו כרצונו, אבל באופן שהקדישו לבית הכנסת והתנה על מנת שלא ימכר ולא ישתנה, שאפילו הציבור אינם יכולים לשנותו, וכ"ש שהניח פירות לזרעו אם יצטרכו להם, אם כן מעולם לא נעקר שמו ממנו, ואין זה מכירה אלא נתינה. ועיי"ש עוד מה שנקט בזה לדינא.
