השתמשות בכהן בזמן הזה

בגמ': אלא מעתה לקיט כהן לישראל לא יאכל בתרומה שמא יאכילנו לישראל (כתובות נז, ב).

בשו"ת כתב סופר (או"ח סי' טו) דן בענין השתמשות בכהן, והביא ראיה ממה שאמרו בסוגיין 'אלא מעתה לקיט כהן לישראל לא יאכל בתרומה שמא יאכילנו לישראל' משמע שמצד השתמשות בכהן מותר. אך כתב שיש לדחות ראיה זו עפ"י מה שכתב המג"א (סי' רפה סק"ו) שבכהן קטן אין מצוות 'וקדשתו' (ודלא כמהרי"ט והרדב"ז, עיי"ש).

וכתב הכת"ס טעם הדין שהרי מפורש הטעם בקרא 'כי את לחם אלקיך הוא מקריב', וקטן אינו בר הקרבה, ועל כן אין להוכיח ממה שאמרו בסוגיין שאפשר להעמיד קושית הגמ' בכהן קטן דווקא שלא הגיע לי"ג שנים, או שהגיע לשנים וספק אם הביא ב' שערות שאינו מקריב עד שידוע שהביא סימנים שהרי בדאורייתא לא סמכינן על חזקה דרבא, וכיון שאינו בכלל 'לחם אלקיך הוא מקריב' אינו בכלל וקדשתו. הגם שבמקום שיש חזקה דרבא הוא רק שלקולא לא סמכינן עלה, אבל להחמיר צריך לקיים בו וקדשתו לכאורה, דלחומרא בוודאי אזלינן בתר חזקה דרבא, מ"מ כיון שסוף כל סוף מחומרא אסור לו לעבוד עבודה ממילא אינו בכלל 'וקדשתו'.

עוד כתב הכת"ס לדחות הראיה מסוגיין, עפ"י מה שהעיר הפמ"ג (פתיחה קצרה לסי' קכח) שאפשר שבעל מום אינו בכלל חיוב 'וקדשתו', מפני שאינו בכלל 'את לחם אלקיך הוא מקריב'. ולפי"ז יש לומר שבסוגיין מדובר שהלקיט, הוא כהן בעל מום.

ומ"מ לאחר שהאריך בזה סיים הכת"ס שלהשתמש עם כהן קטן או בעל מום פלוגתת ראשונים היא, והיות והשימוש עם הכהן איסור דאורייתא הוא צריכים אנו להחמיר.

והנה בהגהות מיימוניות (עבדים פ"ג ה"ח) הביא ראיה מהרמב"ם שכתב עבד עברי כהן אינו נרצע מפני שנעשה בעל מום, עיי"ש. הרי שעכ"פ יכול להשתמש בכהן, וכתב גם הראיה הנ"ל מסוגיין לקיט כהן בישראל לא יאכל בתרומה, וחזינן שאפשר להשתמש בכהן, אולם נשאר בצ"ע מפני שהביא מהירושלמי שכתב המשתמש בכהונה מעל, עיי"ש.

ולמעשה כתב הרמ"א (או"ח סי' קכח סמ"ה) אסור להשתמש בכהן אפילו בזמן הזה, שהרי זה כמועל בהקדש אם לא מחל על כך.

ובמשנ"ב (ס"ק קעה-ו) ביאר הטעם שהוא כמועל בהקדש, שהרי נאמר 'וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב', ואף בזמן הזה שאין לנו קרבנות, הכהן בקדושתו עומד, ולכן גם בזמן הזה כהן אסור בגרושה, ולטמא למתים.

ומ"מ אם מחל מותר להשתמש בו, כיון שכבוד הכהונה, [דהיינו הדברים שעלינו לכבדם כגון לפתוח ראשון או ליטול מנה יפה ראשון וכדומה] ניתן לכהנים רק להנאתם, לפיכך בידו למחול וליתן רשות לישראל להשתמש בו.

אך יש מי שאומר שאינו יכול ליתן רשות להשתמש בו אא"כ יש לו איזה הנאה כגון בשכר, או אפילו בחנם לאדם חשוב שהוא חפץ לשמשו ונהנה מזה אבל אם אין לו שום הנאה מזה אין יכול למחול דאע"ג שכבוד יוכל למחול, שימוש ענין של בזיון הוא, וטוב להחמיר לכתחלה. ולהשתמש בהם שירות בזוי בודאי יש ליזהר.

ומ"מ כתב בביאור הלכה (ד"ה אסור) שאפשר שלכהן מותר להשתמש בכהן חבירו, וגם יש שמצדדים להקל בכהן עם הארץ, ומ"מ בשירות בזוי בודאי נכון ליזהר.