השתדלות בפרנסה מעבר לצורך

בגמ': אשרי שומרי משפט עושה צדקה בכל עת וכי אפשר לעשות צדקה בכל עת דרשו רבותינו שביבנה ואמרי לה רבי אליעזר זה הזן בניו ובנותיו כשהן קטנים (כתובות נ, א).

באור המאיר (דרש לר"ה ד"ה אמנם) כתב, יש לך אדם שהוא חי על האדמה, ומבלה עתיו ורגעיו כי אם עבור פרנסת הגשמיות להכין מזונות אשתו ובניו, ואומר שמקיים צדקה בכל עת, כאשר חכמים הגידו (בסוגיין) העושה צדקה בכך עת - זה המפרנס אשתו ובניו כשהם קטנים. ואם כן למה לו חיים, כיון שאין מגיע ממנו שום הנאה לבורא עולם, ועיקר החיים של האדם בעולם הזה, בשם נפשו ומאודו לעבודת הבורא. 

עוד כתב (פרשת משפטים) אותן האנשים הפחותים כששואלים אותם עד מתי תתעלמו מן התורה והעבודה ומעשה המצות, ותירוץ בפיהם, יש לי אשה ובנים קטנים ואני חייב במזונותיהם, ולא עוד שפוערים פיהם לומר שעושים צדקה בכל עת, על דרך מאמרם ז"ל (בסוגיין), הנה מודיעו הכתוב מה יהיה משפטו ליום אחריתו, 'כי מי גבר יחיה ולא יראה מות', אז יגרשו אותו ממחיצתו, על דרך שמבואר בזהר הק' 'אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך', צא אומרים לו, וגם אשתו עמו כמוהו כמותו, גם שניהם, מגרשים אותם מעולם העליון, והכל בסיבתו ומיעוט הכרתו שסובר שהוא בעל אשה ועליו מוטל כל זה, עד שנטרד מעולם הזה ומעולם הבא, וזהו אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו.

ובאוהב ישראל (ליקוטים חדשים פרשת יתרו) כתב, עיקר דרך האמת להשיג די מחיית ביתו הוא הבטחון בה' המחיה את כל, ויקוים בו מקרא שכתוב (תהלים לב, י) 'והבוטח בה' חסד יסובבנו', ובלבד כאשר יפרנס את עצמו בהיתר ונסתפק במיעוט ושמח בחלקו ואז טוב לו וה' ייטיב לו באחריתו, אבל מי שאין לבבו חזק באמונת ה' כ"כ אשר ישיג די פרנסתו בקרב ביתו בלי רוב טירחא ויגיעה, אזי צריך האיש הזה לעשות תחבולות כל אחד לפי ערכו, והנה אף זה האיש כשיעסוק במלאכתו או במשא ומתן באמונה בלי שום רמיה גם הוא בכלל עובד את ה' באמונה. כמ"ש חז"ל על הפסוק 'עושה צדקה בכל עת', זה המפרנס אשתו ובניו. אבל העיקר דרך הבטחון הוא לבטוח בה' באמת ולהסתפק במיעוט כנ"ל.

ועיין בתפארת שלמה (ליקוטים על בראשית) שכתב בשם הרב הצריק מזאקעלקעוו ז"ל תכלית בריאת העולם היה בשביל האדם לעבוד את ה' יתברך, ולשקוד על התורה והעבודה יומם ולילה. אך אמנם לא תוהו בראה לשבת יצרה וטוב תורה עם דרך ארץ, והאדם צריך לעסוק ג"כ במשא ומתן, להחיות את נפשו ולזון בני ביתו, ועושה צדקה בכל עת זה המפרנס אשתו ובניו. אמנם החילוק וההפרש בין צדיק לרשע עובד אלהים לאשר לא עבדו כי הצדיק אף שגם הוא עוסק במו"מ עכ"ז הוא אצלו כמו אונס ובע"כ כי חפצו ותשוקתו היה לבל ימוש ספר תורה מפיו. אולם ההכרח בל יגונה אך באמת הוא אצלו כמו צער בעת ביטולו. לא כן הרשעים אשר מאסו בתורת ד' והם רודפים אחר תאוות ותענוגי עוה"ז בחשק נמרץ כצבי רץ לדרכו.

וע"ע במכתב מאליהו (ח"א עמוד 187-203) שכתב שישנם האומרים שמוטל על האדם להתעסק בהשתדלות לפרנסתו בכל יכולתו, ומביאים ראיה לדבריהם גם מהאמור בסוגיין שהזן את בניו ובנותיו שהם קטנים הוא עושה צדקה בכל עת. אך כתב להוכיח מכמה וכמה מקומות שאין זה חיוב אלא היתר להתעסק בפרנסתו, והוסיף שם שאשר יחשבו האנשים כי כל עסקיהם הם לשם שמים, יבדקו נא בעצמם אם מחשבה רוחנית באה להם באמצע עסקיהם או להיפך מחשבות העסק טורדות אותם באמצע תפילת שמונה עשרה. וסיים שם 'משקל זה צריך להיות בדקדוק עצום ודיוק רב כי משני הצדדים אורב היצר, אם ירבה ההשתדלות הרי הוא כופר, ואם ימעט יבא לתהות על הראשונות ויכפור, ואי אפשר להגיע אל הנקודה האמיתית אם לא מתוך יראת שמים טהורה המצילה מנגיעה אישית'.

ובמסילת ישרים (פרק כא) כתב שישליך האדם יהבו על ה' לגמרי, כאשר ידע כי ודאי אי אפשר שיחסר לאדם מה שנקצב לו, וכמו שאמרו חז"ל במאמריהם (ביצה טז) כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה וגו', וכן אמרו (יומא לח) אין אדם נוגע במוכן לחבירו אפילו כמלא נימא, וכבר היה אדם יכול להיות יושב ובטל, וגזירת קיצבת המזונות שקצבו לו בראש השנה היתה מתקיימת, אם לא שקדם הקנס לכל בני אדם, שנאמר (בראשית ג) בזעת אפך תאכל לחם. אשר על כן חייב אדם להשתדל איזה השתדלות לצורך פרנסתו, שכן גזר המלך העליון, והרי זה כמס שפורע כל המין האנושי אשר אין להמלט ממנו.

וע"ע בספר שמירת הלשון (ח"א שער התבונה פ"ט) שכתב החפץ חיים, התורה הקדושה צותה אותנו שנזהר בלמוד התורה תמיד, ולפחות בקביעות עתים לתורה, וכן בנתינת הצדקה, וכדומה מעניני המצות, אשר יראה לכאורה הפסד לאדם על ידי זה בממונו. והיצר הרע מסיתו לאמר, פן מה אעשה באחריתי, אם לא אשתדל ביותר בענין עסקי, ובפרט בעת זו שמכשרת ביותר ליסע ולילך לשם ולשם, ואם לא עכשיו, אימתי, ומשתדל להפריע ממנו על ידי זה העת הקבועה לתורה. וכן מנתינת הצדקה על ידי טענות אלו וכדומה לזה. לכך בא הכתוב כמזהיר, 'בטח בה'', שהוא בודאי ישלים לך את כל הראוי לבוא לך. 'ועשה טוב', על ידי זה תוכל לעשות כל טוב.