הריגת רוצח ע"י תולעים

בגמ': מנין שאם נתערפה עגלה ואח"כ נמצא ההורג, שאין פוטרין אותו. שנאמר (במדבר לה, לג) וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ וגו' (כתובות לז, ב).

בסוגיין, מנין שאם נתערפה עגלה ואח"כ נמצא ההורג, שאין פוטרין אותו. שנאמר (במדבר לה לג) 'ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה' וגו'.

והנה בתרגום יונתן (דברים כא ט) כתב 'כהניא יימרון כפר לעמך ישראל דפרקתא ה', ולא תשוי חובת אדם זכאי בגו עמך ישראל, וגלי מן קטליה, ויתכפר להון על דמא, ומן יד נפקין נחיל דמורנין מגו פרתא דעגלתא, נגדין ואזלין עד אתרא דקטולא תמן, וסלקין עלוי, ואחדין בּי דינא יתיה ודיינין יתיה'.

ובכתר יונתן (שם) פירש דבריו, הכהנים יאמרו כפר לעמך ישׂראל שפדית ה', ולא תשׂים חטאי דם זכאי בתוך עמך ישׂראל, וגלה מי הרגו, ויתכפר להם על הדם, ומיד יוצאים נחיל של תולעים מִתוך טבורה של העגלה, נמשכים והולכים עד מקום שההורג שם, ועולים עליו ואוחזים בית דין אותו ושופטים אותו. ומבואר שעל ידי התולעים מצאו את ההורג ובית דין היו הורגים אותו.

ובס' כלי חמדה (דברים שם) תמה מאד על דעת התרגום יהונתן, האיך יכולין בית דין להמיתו והלא אין להם עדים, וכן חסר התראה, שהרי אין ממיתין אלא אם כן מתרין, ועל אומדנא אין הורגין, עיי"ש. [וע"ע בשו"ת דברי יציב (חו"מ סי' קיט), ובמשנה הלכות (חט"ז סי' טו) מה שדנו בזה].

אך במדרש אגדה (בובר, דברים שם) כתב שהיתה העגלה מתליעה, והתולעים היו הולכים עד בית הרוצח, והתולעים עצמם היו הורגים את הרוצח. וכך היה אם היו זקני העיר צדיקים, והכהנים הגונים, ואם היו רואים שלא היתה הולכת היו כופין אותה ומכים אותה בקופיץ.

וכעין זה כתב הרבינו בחיי, וז"ל 'ושמעתי כי בנבלת גוף העגלה נעשה תולעת בדרך הטבע, שהולך והורג הרוצח באשר הוא שם, והנה זה מאצילות שר הנחל, והיא מנפלאות סתרי הטבע'.

ובליקוטי תורה (פרשת שופטים) כתב 'ואתה תבער הדם הנקי מקרבך', הנה עגלה ערופה נעשה במקום שפיכת דמים וארז"ל שהיה יוצא ממנו תולע אחד, והיה ממית לאותו ששופך דם, וזה רמוז בפסוק ואת'ה תבע'ר הד'ם, סופי תיבות 'רמה'.