הריגת בעלי חיים לצורך הכנת תרופות
בגמ': ולא ישקה מהן לבהמה וכו'. (בבא קמא קטו, ב).
בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' עא) נשאל מרופא מומחה אי מותר לעשות רפואה דהיינו להמית בהמה טמאה כגון כלב או חתול מפני ספק פקוח נפש לפי שאותה עדיין אינו בדוק ומנוסה ויש לבחון אותה ע"י שמשקה כן לחתול או לכלב לראות אם ימותו מזה.
והשיב, עיקרא דהאי דינא כבר אמורה בתשובת משאת בנימן ובט"ז (יו"ד ס'י קיח) בענין נחירת התישים, גם בתשובת עבודת גרשוני (סי יג) ובבית יעקב (סי' מב) והעלו הלכה למעשה דכל שיש בו שום צורך או לרפואת הגוף או שום הנאת ממון דאין בו שום חשש איסור בל תשחית או צער ב"ח ואפילו משנת חסידים אין כאן.
והוסיף שברמ"א (אבה"ז סי' ה סי"ד) פסק שכל דבר הצריך לרפואה או לשאר דברים, לית ביה משום איסור צער בעלי חיים, ולכן מותר למרוט נוצות מאווזות חיות, וליכא למיחש משום צער בעלי חיים ומ"מ העולם נמנעים דהוי אכזריות.
ראיה לדברי הרמ"א הביא ממה שאמרו בע"ז (ל:) שמותר ליתן לחתול דידיה משקים מגולים אע"פ שמכחישין אותו, וכמבואר בתוס' בסוגיין. הרי דכל כה"ג אין חשש איסור כלל.
ומה שהחמיר הרמ"א במריטת נוצות שהעולם נמנעים משום אכזריות היינו דוקא במריטת נוצה שעושה מעשה בידים והעוף מרגיש מאוד הצער בשעת כל מריטה ומריטה משא"כ בנדון שלפנינו של השואל שאינה מרגשת כלל צער בשעת אכילה ושתייה זאת רק שאח"כ גורמות חולי ומכאוב והוא לרפואת אדם נראה פשוט שאין כאן חשש איסור אפילו ממדת חסידות.
ועוד דכאן שמקפידין אינשי ודאי שייך להקפיד דיש ודאי דברים דמי שהוא בקי בלמודי חול הוא יותר יודע בעניני עסקי פרנסה ממשא ומתן וממילא ודאי אסור אף למחשבתו שירויח עי"ז בלמוד התורה, שגם בשביל למוד התורה אסור לגנוב. ואם חשקה נפשו בתורה אין לו לדאוג שמא לא ידע כל כך ולא יהיה לו סימן טוב עלייהו, אבל האמת שאין בזה ענין בטול תורה דמאחר שהולך ללמוד למודי חול הוא רק עצלות בעלמא כשלומד באופן שלא לידע כי הזמן הוא עכ"פ מבטל ואדרבה מתרגל שלא לידע מה שלומד ומתרגל לעצלות.
