העמדת מכונות לממכר דברי מאכל וקנייה בהם בשבת ע"י עכו"ם

בגמ': רב אשי הוה ליה ההוא אבא זבניה לבי נורא אמר ליה רבינא לרב אשי האיכא לפני עור לא תתן מכשול אמר ליה רוב עצים להסקה ניתנו (נדרים סב, ב).

בשו"ת מהרש"ג (ח"ב סי' קז) העלה להתיר להעמיד המכונה ברחובות קריה אם אין שמו של הישראל נקרא עליו, אע"פ שבאים אנשים בשבת וקונים מן המכונות שלו. ובתנאי שאינו עומד ברשות ישראל. אך אסור לישראל למלאותו במיני מאכל בעצם יום השבת.

ובספר אמרי דוד (סי' קנז) דן אם יש לחשוש להניח מכונה לממכר דברי מאכל, כיון שיתכן שהקונים יאכלו בלא נטילת ידים. וכתב שאם רוב בני העיר הם עכו"ם יש להתיר מטעם תליה, וכפי שמבואר בסוגיין, רב אשי מכר יער לעובדי האש, ולא חש לאיסור לפני עור, משום דרוב עצים להסקה ניתנו. ועוד דהוי כחד עברא דנהרא. ולדעת הדגול מרבבה (יו"ד סי' קנא) מותר לסייע לעובר עבירה במזיד כשאינו עושה מעשה כלל, והקונה לוקח בעצמו ע"ש. ולפי זה בזמנינו שכבר מצויים כמה מכונות אוטומטיות כאלה, הרי זה נידון כמי דשיש לו איסור באותו צד של הנהר, ולכן כשיש רוב גויים יש להתיר.

והנה בשו"ת עין יצחק (או"ח סי' יג סק"ג) הקשה על דברי הט"ז ביו"ד (סי' קנא סק"א) שכתב שאם יש לנו ספק אם הקונה קנה דבר זה להשתמש בו לאיסור, או להיתר, אזלינן לקולא. והרי אמרינן בגמ' (בסוגיין) שרב אשי הוה ליה ההוא אבא (יער של עצים), זבניה לבי נורא (מכרו לעכו"ם עובדי האש, שמציתין אור בבית עבודה זרה שלהם). אמר ליה רבינא והאיכא לפני עיור לא תיתן מכשול, אמר ליה רוב עצים להסקה ניתנו. ומשמע מזה שדוקא אם יש רוב להיתר מותר, ותולים לקולא, אבל בספק השקול אם יעשו בו מעשה איסור אסור. ותירץ שדוקא בסוגיין שרב אשי מכר את העצים לעובדי האש, שקרוב לודאי ישתמשו בעצים אלו לע"ז שלהם. ולכן כנגד הרוב הזה של האיסור, צריך רוב של היתר. אבל לעולם בעלמא אף בספק בלבד יש להקל. ע"ש.

ומבואר מזה שאם קרוב לודאי שישתמש בדבר זה לאיסור, אע"פ שלעת עתה אינו נותן לו דבר האסור בידים, בכ"ז יש בזה משום לפני עיור.

והנה נחלקו הפוסקים אם בדרבנן יש איסור מסייע לעוברי עבירה. עי' במג"א אור"ח (סי' קסג, סק"ב) שביאר את דברי הרמ"א (שם, ס"ב) שכתב, אסור להאכיל מי שלא נטל ידיו משום לפני עיור לא תתן מכשול. וכתב המג"א, דוקא כשנותן משלו, אבל אם הפרוסה של האוכל, ויכול ליטלו ממילא, מותר להושיט לו. ומ"מ אפשר שאסור משום מסייע יד עוברי עבירה. והקשו האחרונים על המג"א מדוע מסתפק כאן אם יש מסייע עוברי עבירה, משום שיכול ליטלו גם בלי שיושיט לו. והרי המג"א כתב בפשיטות (בסי' שמז סק"ד) שגם אם אינו בשני עברי הנהר אסור לסייע לישראל. ומהר"י טייב בערך השולחן (שם) כתב לבאר שבסי' שמז מדבר המג"א באיסורים דאוריתא, ולכן פשוטו לו שיש משום מסייע, ואילו כאן מדובר בנטילת ידים שהוא מדרבנן ולכן המג"א מסתפק בזה. אולם עי' במחצית השקל (שם) שביאר ביאור אחר בספיקו של המג"א. ולפי ביאורו עולה, שאיסור מסייע הוא אף באיסור דרבנן. ע"ש. וע"ע בענין זה שיש איסור מסייע באיסור דרבנן בשו"ת תורת חסד מלובלין (או"ח, סי' ה), ובמהרש"ם (ח"ו, סי' יא), ובשו"ת בית יצחק (או"ח סי' כט), ובשו"ת דובב משרים (ח"ב סי' כ), ובשו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' עט, אות כ) ועוד.