הסתרת מעשיו הטובים
בגמ': אליעזר זעירא הוה סיים מסאני אוכמי וכו' סבור יוהרא הוה אתיוה וחבשוה וכו' (בבא קמא נט, א).
בספר חסידים (סי' טו) כתב, שורש ענוה במקום שיש גדולה וכבוד ירחיק עצמו, ולא יכלול עצמו עם שאר בני אדם, כיצד, שהיה לפני רבו וזכר קושיא, או תמיה אשר תמה, או תירוץ אשר תירץ, אל יאמר לרבו או לחבירו כך תרצתי או כך הקשיתי, אלא כך הקשית כדי שלא יהנה לבבו ועוד יתן לחבירו או לרבו הכבוד ולא לו.
סוף דבר כל מה שאדם יכול למעט כבודו כדי להגדיל כבוד יראי ה' צריך לעשות וכו', אל יעמוד אדם במקום שמשבחין אותו, שאי אפשר שלא יהנה בו.
כל זכויות שאדם עושה ואין בו ענוה, כמו תבשיל בלא מלח, וכל ענוה שאין בו יראת שמים כמאכל בלא תבלין.
בפלא יועץ (ערך יוהרא) הזהיר על כל דבר חסידות, שלא יעשה בפרהסיא, אלא מי שקנה שם טוב ומוחזק בחסידות שיודע בבירור שכל העם עונים אחריו מקודש, ואין מי שידבר עליו תועה, אבל אם אינו כן, ההעדר טוב ולא יעשה דבר חסידות אלא בצינעא, ולא ישנה בפרהסיא ממנהג המדינה, ומוכיח מסוגיין שאין לשנות ממנהג המדינה מחשש ליוהרא וכדו', שהרי חבשו את אליעזר זעירא מפני שחשדו בו כן.
