הנשבע בחלומו לפרוע חובו ביום פלוני

בגמ': פריעת בעל חוב מצוה (כתובות פו, א).
בשו"ע (יו"ד סי' רי ס"ב) נפסק שהנודר בחלום, אינו כלום ואינו צריך שאלה. ויש אומרים שיתירו לו עשרה דידעי למקרי, ויש לחוש לדבריהם. מיהו כתב הרמ"א שאם אין לו בקלות עשרה שיודעים ללמוד, יתירנו בשלשה כשאר נדר.
והנה ברא"ש (כלל ח סי' יא) כתב הנודר או נשבע בחלום, דע, כי אין צריך כלום, שאפילו הנשבע בהקיץ בעי פיו ולבו שוים, כל שכן בחלום, שאין כאן לא פה ולא לב. ולא דמי לנדוהו בחלום, דסימן קללה הוא בעלמא, שהרחיקוהו מן השמים וצריך קירוב.
אולם הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תרסח) כתב שמי שנדר בחלום לכאורה אין לחוש, אלא שהגאונים הצריכוהו היתר בעשרה או לכל הפחות בג' ויש לחוש לדבריהם.
ובשו"ת הרדב"ז (ח"ד סי' צט) נשאל בדין ראובן שהיה חייב לשמעון מנה ונשבע בחלום לפרוע לו יום פלוני אם יש לו לחוש או דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין.
והשיב, דבר זה מחלוקת כי הרא"ש ז"ל כתב בתשובה כי אין צריך כלום שאפילו הנשבע בהקיץ בעינן פיו ולבו שוין כל שכן בחלום שאין כאן לא פה ולא לב, והרשב"א ז"ל כתב בתשובה שמצא בתשובת הגאונים שצריך חרטה והתרה כדין נדרים ושבועה של הקיץ וכתב שראוי לנהוג כדבריהם, וכן הורה הוא ז"ל הלכה למעשה.
ומיהו בנדון דידן אני אומר שאפילו הרא"ש מודה שכיון שפריעת בעל חוב מצוה, מן השמים מזרזין אותו לקיים המצוה ויש לו לחוש ולקיים שבועתו או שיאמר לו חברו התקבלתי לצאת ידי שמים.
ובפתחי תשובה (יו"ד סי' רי סק"ב) הביא דבריו וכתב שמשמע מדבריו שלזה לא מהני היתר נדרים שלאו מטעם נדר אתינן עלה, אלא משמים הטילו עליו לזרוזי נפשיה.
ובשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' רכב) כתב לבאר טעם הגאונים, מפני שאין מראים לו לאדם בחלומו אלא ממה שהרהר ביום, ולכן חששו שהרואה בחלומו שמקבל עליו דבר מה בנדר, שמא קיבל זאת בלבו בהקיץ, וחשש זה שייך רק בנדר שיש בו נדנוד מצוה, שרק בזה מחמירים להתיר מה שקיבל בליבו ולא הוציא בשפתיו. והוסיף לבאר שיש חילוק בין דברי הגאונים לדברי הרדב"ז הנ"ל, שהרדב"ז לא אמר דבריו אלא במצוה גמורה כגון פריעת בעל חוב שכל אדם חייב במצוה זו, ולא הוסיפו לו בחלומו אלא לזרוזי ולא יחמיץ המצוה. והגאונים דיברו בנדרים שהן כעין חסידות ופרישות, שהמקבל עליו לעשות כן איננו רק מפני נדרו, ואין לומר משמים הטילו עליו, אלא שיש לחוש שהרהר ביום והסכים בלב, ולזה מועלת התרה.
וע"ע בשו"ת באר משה (ח"ג סי' קסט) שנשאל באחד שנדר בחלומו ליקח אתרוג מהודר מה דינו, עיי"ש.