הנחת תפילין של יד על הראש בזמן מלחמה

בגמ': אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן ארבעים סאה קצוצי תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר. (גיטין נח, א).

בשו"ע (או"ח סי' מה ס"א) נפסק, אסור להכנס לבית הקברות או לתוך ד' אמות של מת כשתפילין בראשו שיש בזה משום לועג לרש.

בספר יסודי ישורון (ח"א מערכת תפילין אות כט) כתב, שבעת הנורא זמן המלחמה העולמית הראשונה, שאלו אנשי המלחמה אם מותר להם להניח את התפילין בשדה המלחמה, או שמא יש להם לחשוש שמא יש שם קבר של יהודי שמת במלחמה, ובפרט במקום שידוע שבודאי נקברו שם מתים, ולהרחיק מזה המקום אי אפשר מפני פקודת שרי הצבא העומדים על גביהם.

והביא שבתל תלפיות (שנת תרעה, סי' קצה) כתב להוכיח ממה שאמרו בסוגיין שנמצא בראשי הרוגי ביתר ארבעים מאה קצוצי תפילין, הרי שבזמן מלחמה אין חשש להניח תפילין במקום שהורגים אנשים, שהרי אם יש חשש איסור בזה היו צריכים כולם לחלוץ התפילין מראשיהם מיד כשנהרג הראשון ואיך נמצאו התפילין בראשי הרוגי ביתר, אלא וודאי שאין אנו חוששים לזה.

והנה המהר"ם שיף בסוגיין כתב, שהנושא משאוי בזרועו מניח תפלה של יד על ראשו משום שמקום יש בראש להניח ב' תפילין, ובשעת מלחמה שנושאים כלי זיינן על זרוען ומחזיקים ברמחים יתנו תפילין של יד גם כן בראש. וכך פסק למעשה בשו"ת אבן יעקב (מסקין, סי' נה) לאיש צבא שאין בידו להניח תפילין של יד על ידו שיניחו על ראשו, עיי"ש.

אך בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' עד אות מז), כתב, לפי פשטותם של דברים נראה בעיני דין זה תמוה ולא ראיתי כעת דין זה בדברי הפוסקים, ואין לסמוך על זה עד שימצא ראיה מדברי הראשונים וצריך חיפוש.

גם במנחת פתים (או"ח סי' מא) תמה על המהר"ם שיף וכתב, ותמהני שלעיל (סי' כז ס"א) במי שאין לו זרוע נחלקו הפוסקים אם יניח בימין ולא עלה על דעת שום פוסק לומר שיניח תפילין של יד בראש, ועיין בגליוני הש"ס בסוגיין מה שכתב בזה.

בעניין לבישת תפילין במלחמה ראה עוד בביאור תפלה של ראש על מסכת תפילין (דף צח), וברבבות אפרים (ח"ז סי' רפא) שהאריכו בזה הרבה.