הנחת המזוזה בבית מזוזה מהודרת
בגמ': אפשר הוא בגובתא דקניא. (בבא מציעא קב, ב).
בסוגיין מבואר שאפשר לקבוע את המזוזה ב'גובתא דקניא', כלומר בקנה חלול. בתוס' (ד"ה בגובתא) ביארו שמניחים את המזוזה בקנה כדי שלא תתקלקל מלחות הכותל.
כך גם נפסק בשו"ע (יו"ד סי' רפט ס"א) בא לקבעה יניחנה בשפופרת של קנה או של כל דבר ויקבענה במקומה, והלבוש ביאר הטעם שנותנים המזוזה בשפופרת של קנה כדי שלא תפתח גלילתה ותתקלקל מהרה.
והנה בפתחי תשובה (סק"ב) כתב בהנהגת החסיד הגר"א ז"ל כתב, לא יכרוך המזוזה בקלף וכדומה שלא יהא חוצץ בין המזוזה למזוזות הבית, וצ"ע.
ובערוך השולחן (שם סי"ט) כתב, שדברי הגר"א הם תימה רבתי, לבד שבכל הפוסקים אינו כן, עוד קשה איך יקבע מסמרים במזוזה עצמה ומה שייך חציצה, הרי הכל בטל לכותל, ומי גרוע הנייר שהמזוזה כרוכה בה או השפופרת של עץ או של מתכת מהעצים או האבנים של עצם מזוזת הבית, וכמו שמזוזת הבית אינה חציצה כמו"כ בית המזוזה עצמה אינה חציצה, וברור שהשומע שמע וטעה.
בביאור על מסכת מזוזה מבעל הדרך אמונה (סי' נו) כתב בשם החזו"א, שמעולם לא אמר כן הגר"א ואינו אלא טעות, שהרי בסוגיין מבואר בפירוש שנותנים המזוזה בתוך קנה של עץ.
בספר עמק ברכה הביא דברי הגר"א ותמה עליו, אבל הסיק שדבריו מסתמא הם עפ"י קבלה ומסוד ה' ליראיו.
ובשו"ת מהר"ם שיק (יו"ד סי' רפח) הביא דברי הגר"א, וכתב שהוא נוהג כאשר ראה ממוריו ורבותיו זצ"ל, וכאשר פשט המנהג בכל ישראל לכרוך המזוזה בקלף או ליתנה בארגז המיוחד לה ולקבוע במסמרים, והאריך בנתינת ד' טעמים לשבח מנהג. וע"ע בדברי מלכיאל (ח"ה סי' ס"ה), בערך ש"י (יו"ד סי' רפט) ובשו"ת מנחת יצחק (ח"י סי' צה) מה שכתבו בזה.
בענין זה יש לציין לדברי ספר נהר מצרים (הלכות מזוזה) שכתב, ראוי לכל ירא שמים להדר במצות מזוזה ולכבדה, כי הלא היא גדולה ממצות ספר תורה, כי שתי פעמים נשנית אזהרתה בתורה יותר ממצות כתיבת ס"ת שנאמרה רק פעם אחת, וכבודה היא להניחה בתוך נרתיק יפה ולא להניחה בתוך חתיכת קנה וכיוצא, והלא יבוש האדם ויכלם כי לכלי ביתו הוא מחזר לפארם וליפותם אף כי הבל המה, על אחת כמה וכמה במצות מזוזה אשר המלך ה' צבאות כביכול הוא שומר אותנו מבחוץ ואנו עבדיו יושבים מבפנים ההיפך ממלכי בשר ודם להבדיל, ובזמן הזה בעיר קודש ירושלים ת"ו, אומני ישראל אשר בתוכה עושים תיקי מזוזה יפים מאד מעצי זית וכזה ראה וקדש הן לקדושת מקומם.
ובדעת קדושים (סי' רפט ס"א אות א) מבואר, ששייך זה אלי ואנוהו לעשות למזוזה תיק של כסף וזהב להידור מצוה, אלא שאין מדקדקין בכך משום חשש גניבת התיק.
