המגדל יתום בביתו אם נחשב כבנו לענין קדיש
בגמ': כל המגדל יתום בתוך ביתו כאילו ילדו. (סנהדרין יט, ב).
מבואר בסוגיין שכל המגדל יתום בתוך ביתו כאילו ילדו. וראה באליבא דהלכתא שנתבאר שנפקא מינה בזה גם לדיני שטרות שכתוב בהם 'בני' על בן שנתגדל בביתו ואינו בנו האמיתי, שאין לפסול השטר, וכן שדנו בזה הפוסקים לענין נדרים במי שנודר נדר לבנו, אם בנו שנתגדל אצלו הוא בכלל.וכתב בשו"ת שאילת יעב"ץ (ח"א סי' קסה) שלענין נדרים עדיין יש להסתפק, ואין לדמותו לשאר דיני התורה שבהם נחשב כבנו.
כיון שהולכים בנדרים אחר לשון בני אדם, אבל אפשר שעדיף אם מגדלו לשם שמים שהרי הוא ודאי כאילו ילדו, ואם כן אפשר שהוא בכלל בנו לכל דבר.
וכתב עוד היעב"ץ שלא ביתום בלבד נאמר דין זה שהוא כאילו ילדו אביו המגדלו, אלא אפילו אם יש לו אב ואם ומתגדל אצל אחד לשם מצוה, אם הלה אין לו בנים ומגדלו לזה להיות לו לבן ליורשו וזה קוראו אב והוא קורא לו בני, גם בזה יש להסתפק לענין נדרים שאפשר שהוא בכלל 'בנו', שזה נחשב אצלו כאילו ילדו ממש, והרי זה דרך לשון בני אדם גם כן. ולא עוד אלא שלפעמים הולכים אחר לשון תורה אפילו כשאינו כל כך לשון בני אדם, וכל שכן בזה שלשון בני אדם מסייע ללשון תורה.
ובשו"ת הרמ"א (סי' קיח) נשאל על ידי זקן שרצה שבן בתו יוכל לומר קדיש עליו אחרי מותו, מאחר שהוא גדלו בביתו והשכיר לו רבי והביאו לחיי עוה"ב, והורה הרמ"א שיכול לומר עליו קדיש, שמלבד מה שלעולם יכול בן הבן לומר קדיש על זקנו יותר מכל אדם אחר, כמו שדן בזה בשו"ת מהרי"ק (שורש ל ענפים א-ד), בנידון זה שהזקן גידל את היתום תוך ביתו הרי הוא כאילו ילדו וכמבואר בסוגייתנו, וכל שכן שהביאו גם לחיי עוה"ב ששכר לו רבי ללמדו, ולכן ודאי שבן בתו יאמר עליו קדיש כשאר אבלים. ומכל מקום כתב שצריך שתתרצה בתו לזה ולא תקפיד שבנה יגיד קדיש בחייה, כי יותר חייב בכבוד אביו ואמו מבכבוד אבי אביו. [ועיי"ש שכתב איך יעשה בן זה פשרה עם שאר אבלים שאומרים קדיש על אב ואם ממש].
אך בשו"ת חתם סופר (או"ח סי' קסד) כתב, שאף על פי שראוי ונכון שיאמר קדיש על אביו כיון שמצוה קצת יש שיכבד את אביו שגדלו, מכל מקום אינה מצות עשה של תורה, ולכן אין שאר האבלים צריכים להפסיד מחלקם כדי שיוכל הוא לומר קדיש על מי שגידלו. ולכן טוב שיוסיפו לומר מזמור אחד עבור איש זה ויאמר עליו קדיש לעילוי נשמת מי שגידלו, שבזה אינו משיג גבול שארי האבילים. וכ"כ בנשמת אברהם (ח"ה עמוד קמא) בשם הגרש"ז אויערבאך, שצריך לכבד את אביו ואמו המאמצים כאילו הם הוריו האמיתים וכן צריך לומר קדיש עליהם, אך לא על חשבון שאר האבלים. וראה עוד בשדי חמד (אסיפת דינים מערכת אבלות אות קנו), ועיין בספר ברכת בנים (פי"ד סי' יב-טו).
