הליכה ותפילה אצל קברות צדיקים
בגמ': רבי בנאה הוה קא מציין מערתא (בבא בתרא נח, א).
ברשב"ם: רבי בנאה - אדם גדול וחשוב היה לפיכך ניתן לו רשות ליכנס בקברי צדיקים אבל אחר לא כדאמרי' (חולין דף ז) גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן.
המהרש"ם בדעת תורה (או"ח סי' תקפא ס"ד) הוכיח מדברי הרשב"ם בסוגיין (ד"ה רבי בנאה) שמנהג הליכה אצל קבר הצדיק ראוי רק לאדם גדול וחשוב ולא ניתנה הרשות לכל אחד ואחד, ולפי"ז ביאר המהרש"א (ח"א ד"ה אשכחיה) שלכן אליעזר עבד אברהם עמד ושמר על הפתח בכדי שלא יכנס לשם אדם שאינו ראוי.
והביא את דברי המג"א (סי' תקנט ס"ק טו) שמי שלא תיקן עוון קרי לא ילך לבית הקברות מפני שמתדבקים בו החיצונים. וכן כתב בעל הגאולה ועל התמורה (אות קח) שענין הליכה אצל קברות הצדיקים יש בו סודות גדולים של התדבקות נפש בנפש, וראוי הוא רק לצדיקים גדולים היודעים סוד זה.
הב"ח (יו"ד סי' ריז אות נא) הביא על הנודרים לילך לקברות, שכבר כתבו הראשונים שהדבר נראה כדורש אל המתים, ולא מצינו בחז"ל אלא להתפלל לה' על קברי אבות שהתפילה נשמעת במקום קדושה, אבל סתם בני אדם שאינם מבינים ענין זה אין טעם בהליכתם, ואמנם כבר החזיקו במנהג זה ואין מוחה ויש לזה סמך בזוהר, אבל דוקא להתפלל לפני ה' בזכות אבותיו הקבורים פה, אבל לא יבקש מהמתים. והביא דבריו הש"ך (יו"ד סי' קעט ס"ק טו).
בבאר היטב (או"ח סי' תקפא סקי"ז) הביא את דברי המהרי"ל, שהמתפלל אצל קברות הצדיקים לא ישים מגמתו ובקשתו אל המתים כדי שלא יהיה בבחינת דורש אל המתים, אלא יבקש מה' שתפילתו תיענה בזכות הצדיק, ואין לו לבקש את עזרת הצדיק כלל.
מאידך, כתב המהר"ם שיק (או"ח סי' רצג) להצדיק את הנוהגים כך, שאף כי על נוסח התפילה של 'מלאכי רחמים' קמו עוררין על שאנו מבקשים את המלאכים שימליצו טוב בעדנו, הרי התפילה לפני הצדיק אינה דומה לה, שגם תפילת הצדיק בחייו יש להבין את כחה שעל ידי שהוא מצטער בצער היהודי תפילתו מתקבלת ועולה כיון שה' מרחם על הצדיק, וא"כ אף בקשה מצדיק שהלך לעולמו היא בבחינה זו, ועל פי המבואר במס' ברכות (יח.) שהמתים מצטערים בצער החיים.
וכתב בטעם ההיתר שהרי בשו"ע (יו"ד סי' קעט סי"ד) מבואר שהדורש אל רוחו ונשמתו של המת אינו בכלל ודורש אל המתים, ועוד הביא מהזוהר שצדיקים אף במיתתם חיים הם ואין זה ודורש אל המתים, עוד הביא מהזוהר שאין מתפללים לצדיק אלא להשי"ת שיעזור בזכות הצדיק. והביא את דברי הספר חסידים (סי תנ) שכתב, הנאה יש למתים שאוהביהם הולכים על קבריהם ומבקשין על נשמתן טובה ומטיבים להם באותו עולם, וגם כשמבקשים מהם הם מתפללים על החיים, וכלב בן יפונה נשתטח על קברי אבות.
וכעין דבריו לחלק בין המבקש מן המלאכים להיות מליציו לבין המבקש מן הצדיק החי, כתב בשו"ת חת"ס (או"ח סי' קסו).
והחת"ס (ח"ו סי' לז) כתב כי נשמע שמהר"ם בנעט ציווה קודם מותו שאם יצטרכו דבר מה ילכו אצל קברו, ובשם הגדולים (ח"ב ערך פרי תואר) העיד שהלך עם בעל מחבר פרי תואר אצל קברי צדיקים, ואף ביקשו את מחילת בעל הפרי חדש על שהשיג על ספרו.
ובשו"ת מנחת אלעזר (ח"א סי' סח) כתב, שלא רק שאין איסור בדבר, אלא אדרבה אף מצוה יש במנהג זה, וכך נקט בספר קצה המטה על המטה אפרים (סי' תקפא אות צו), ובספר סגולות ישראל (מערכת ק) הביא מכמה מקומות ראיה שאכן יש מצוה בדבר.
ועיין בעל הגאולה ועל התמורה (שם) אחר שהביא דברי הב"ח הנ"ל הביא ג"כ סיום דבריו שכבר החזיקו במנהג ואין מוחין. אבל כתב שם בעל הגאולה ועל התמורה שבמקום שנתרבה פריצות ושאר עבירות חמורות, בודאי ראוי למנוע מזה ובלי ספק דלא ניחא לצדיקים השוכנים שם ולא לרצון הוא להם, עיין שם.
