הלואה לעני רחוק או עשיר קרוב
בגמ': עמי ונכרי עמי קודם, עני ועשיר עני קודם, ענייך ועניי עירך ענייך קודמין, עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין (בבא מציעא עא, א).
בסוגיין. עמי ונכרי עמי קודם, עני ועשיר עני קודם, ענייך ועניי עירך ענייך קודמין, עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין.
והנה בשו"ע (חו"מ סי' צז ס"א) פסק המחבר, אפילו עשיר שצריך להלוות, מצוה להלוותו לפי שעה ולההנותו אף בדברים וליעצו עצה ההוגנת לו.
בביאור הגר"א (סק"ב) כתב ללמוד דין זה ממה שאמרו בסוגיין 'עני ועשיר עני קודם' שמשמע שיש קדימה לעני, אך יש מצוה גם בהלואה לעשיר.
בשו"ת משנה הלכות (ח"ג סי' קנד) נשאל מה הדין כשהנצרך לגמ"ח הוא עשיר מבני משפחתו וצריך גמ"ח להרחיב עסקיו ולהרוויח יותר, ויש עוד נצרך לגמ"ח שצריך ממש לכדי פרנסתו להחיות את נפשו, מי קודם הקרוב אע"פ שהוא עשיר כיון שקרוב קודם כשהוא עני וא"כ בגמ"ח שהוא אף לעשירים הכי נמי הקרוב קודם, או העני הנצרך יותר שהוא עני וצריך לגמ"ח קודם אף שאינו קרובו.
בתשובתו כתב שעיקר גמ"ח הוא מטעם צדקה והמעולה שבה הוא רק בכדי שהעני לא יצטרך לבריות, וא"כ בנידון דידן שאחד עשיר ואחד עני והעשיר בטוח שלא יצטרך לבריות אלא שרוצה להרחיב עסקיו וגבולו והאחד עני שאם לא יעשה עמו גמ"ח יצטרך לבריות, ודאי העני קודם אף שאינו קרובו והעשיר קרובו דהרי בתר נחיצות אזלינן, והאי צריך ליה יותר שלא יצטרך לבריות.
ראיה לזה הביא מסוגיין שמפורש שעני קודם לעשיר אף שהוא קרובו כמובן, ואין שום מחלוקת בזה.
