הטעם שנשים חייבות בקידוש היום דבר תורה
בגמ' (סנהדרין נ, ב): תנו רבנן ובת איש כהן כי תחל יכול אפילו חללה את השבת תלמוד לומר לזנות בחילולין שבזנות הכתוב מדבר.
איתא במסכת שבועות (כ, ב), 'דאמר רב אדא בר אהבה, נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה, דאמר קרא, זכור ושמור - כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, והני נשי הואיל ואיתנהו בשמירה איתנהו נמי בזכירה'. והקשו בתוספות (שם ד"ה כל), דנימא איפכא, דהני נשי הואיל וליתננהו בזכירה, ליתנהו נמי בשמירה, וכתבו 'איפכא ליכא למימר, דלחומרא מקשינן'.
בפרדס יוסף (פר' בראשית) הביא שאחיו הקשה לו, מדברי הגמרא שלפנינו על דברי התוספות, דכאן בגמרא דרשו מפסוק מיוחד שאם בת כהן חיללה את השבת אינה בשריפה משום שרק בחילולין שבזנות דיבר הכתוב, והשתא אי נימא דנשי ליתנהו כלל בשמירה, אם כן למה לי קרא לפטרה משריפה בחיללה את השבת, הרי אינה חייבת כלל בזה.
ותירץ לפי מה שאמרה הגמרא להלן (נא, א), 'סלקא דעתך אמינא, הואיל ואחמיר בהו רחמנא בכהני דרבי בהו מצות יתירות תידון בשריפה', וכמו כן על פי סברא זו היינו מחייבים בת כהן במצות עשה של שבת, אף על פי שאת שאר הנשים היינו פוטרים, מכל מקום בת כהן כיון שריבה בהם הכתוב מצות יתירות חייבת במצות עשה של שבת, ום כן היינו יכולים לומר דעל חילול כזה חייבת שריפה, לכך בא הכתוב לפטרה.
