הטעם שלא נהגו לברך הטוב והמטיב על בן זכר
בגמ': דאמר רב חסדא בת תחלה סימן יפה לבנים. (בבא בתרא קמא, א).
בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' פח) דן בדבר מה שלא נהגו לברך הטוב והמטיב על לידת בן זכר (ראה רמ"א או"ח סי' רכג ס"א), ומדוע אין נוהגים כדינא דגמרא (ברכות נט:) שמברך הטוב והמטיב בלידת זכר.
והביא בדברי יציב כמה וכמה נימוקים למנהג זה שאין מברכים, אחד מנימוקיו הוא שאין לברך הטוב והמטיב כיון שעניין העדיפות של בן על בת אינו מוחלט, שהרי מבואר בסוגייתינו שלעניין הרווחה עדיפה הבת על הבן, וכמו כן בבת בכורה, עדיפה הבת על הבן, ומשום שהיא סימן יפה לבנים מהטעמים המבוארים בגמרא, ולפיכך אין הזכר מיוחד במעלה נגד הנקבה, ולפיכך לא נהגו לברך הטוב והמטיב, ואף הרי"ף והרמב"ם לא הביאו דין זה להלכה מהטעם הזה.
ואכן באשל אברהם (בוטשאשט, תנינא סי' רכג) הקשה, מדוע לא תיקנו לברך על בת בכורה את ברכת הטוב והמטיב, מאחר והיא סימן יפה לבנים.
והוסיף בדברי יציב, שפעמים עדיפה אף הבת השניה על הבנים, מפני שעל ידה זוכה לחתנים גדולי תורה, כדעת רב חסדא בסוגייתינו.
וטעם נוסף הביא בדברי יציב, על פי דברי השנות אליהו (ליקוטים סוף סדר זרעים) שביאר את דברי הגמרא לעיל (טז:) שרבי ניחם את בנו שנולדה לו בת, בכך שהבת מביאה רביה לעולם, שהרי היא המולידה הילדים והזכר אינו מוליד כי אם מעבר. ובר קפרא שם סבר שאלו תנחומין של הבל, וביאר בשנות אליהו, שאמנם הנקבה יולדת, אך אין בכוחה להתעבר מעצמה, ורק על ידי הזכר, והזכר לעומתה, יכול לעבר נשים הרבה, ולפיכך עדיף הזכר אשר יכול לרבות העולם הרבה יותר מהאשה.
ולפי זה כתב הדברי יציב, שכל מעלת הזכר היא רק בעת שיכל לישא נשים רבות, אך לאחר שגזר רבינו גרשום בחרם שלא לישא יותר מאשה אחת, שוב בטלה מעלתו של הזכר, מאחר ואינו יכול לעבר אלא אשה אחת בלבד.
ובדרך זו ביאר הדברי יציב ענין נוסף, שהנה כאמור לעיל, הרמ"א הביא שלא נהגו לברך הטוב והמטיב, אמנם, בשו"ע הביא דין זה להלכה (בסעיף הנ"ל) בלי חילוק וסייג. וכתב הדברי יציב שלפי האמור יבואר הדבר היטב, שהרי שיטת השו"ע (אה"ע סי' א ס"י) שחרמו של רבינו גרשום לא נאמר על האלף האחרון לבריאת העולם, אם כן, לדעת השו"ע חזרה מעלתו של הזכר על פני הנקבה מאחר שיכול לישא נשים הרבה ולהרבות מאד את העולם. אולם לדעת הרמ"א שם חרמו של רבינו גרשום נוהג אף כיום, ולפיכך אין מעלת הזכר גדולה ממעלת הנקיבה, כפי שנתבאר, ולכן הביא המנהג שלא לברך.
