החידוש שכולכם חייבים בכבודי
בגמ': דתניא מדין קל וחומר כיצד ויאמר ה' אל משה ואביה ירק ירק בפניה הלא תכלם שבעת ימים קל וחומר לשכינה ארבעה עשר יום אלא דיו לבא מן הדין להיות כנדון (בבא בתרא קיא, א).
כתבו בתוספות (בבא קמא כה, א ד"ה קל וחומר), שמה שאמרו ק"ו לשכינה י"ד יום, 'אומר רבנו תם, משום דאמרינן בהמפלת (נדה דף לא, א), שהאב ואם נותנין בו כל אחד חמשה דברים, והקדוש ברוך הוא נותן בו עשרה דברים.
איתא במסכת יבמות (ה, ב), 'דתניא, יכול יהא כיבוד אב ואם דוחה שבת, תלמוד לומר, איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו, כולכם חייבין בכבודי'. ודקדק בספר 'פרדס דוד', דלמה לא אמרו 'יכול יהא כיבוד אב או אם דוחה שבת', ומשמע מלשון הגמרא שרק אם גם אביו וגם אמו אמרו לו לחלל שבת היינו סבורים שישמע להם, אבל אם רק אחד מהם אמר לא, וצריך ביאור מה ההבדל.
וביאר בפנינים יקרים (החדש פרשת קדושים), על פי דברי התוספות שלפנינו, שהאב והאם כל אחד נותן חמשה חלקים, והקדוש ברוך הוא נותן עשרה, לפי זה יש לומר, דבאמת אם אביו לבדו או אמו לבדה ציוו אותו לחלל שבת, לא היה צד לומר שיחלל שבת, כיון שכל אחד ואחד מהם יש לו בבן רק ה' חלקים, ואילו לקדוש ברוך הוא יש בו עשרה חלקים, ומהיכי תיתי לבטל את מצות הבורא בעוד שחלקו כפול משל אב או אם. אמנם באופן ששניהם גם יחד היינו האב והאם ציווהו לחלל שבת שאז יש י' חלקים נגד י' חלקים, היה מקום לומר דאולי ישמע להם, וזה בא הכתוב להוציא מלב הטועים לידע ולהודיע כי 'כולכם חייבים בכבודי'.
