החזרת אבידה לגוי שאינו עובד עבודה זרה
בגמרא (סנהדרין עו, ב) המחזיר אבידה לנכרי עליו הכתוב אומר (דברים כט יח-יט) 'למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלח לו'. ושתי הלכות נאמרו בגמרא בענין זה. בגמרא (ב"ק קיג:) אמר רב חמא בר גוריא אמר רב מנין לאבידת הכנעני שהיא מותרת שנאמר (דברים כב ג) 'לכל אבדת אחיך', לאחיך אתה מחזיר ואי אתה מחזיר לכנעני. והיינו שאין חיוב השבת אבידה בהחזרתה לעכו"ם. ובגמרא כאן למדו עוד הלכה שלא זו בלבד שאין חיוב להשיב לו האבידה אלא יש גם כן איסור בהשבתה לו, וע"ז הכתוב אומר 'למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלח לו'.
בבאר הגולה (חו"מ סי' רסו סק"ב) כתב שאם גוי זה אינו עובד ע"ז יתכן שאין איסור להשיב לו האבידה. וביאר שדין זה תלוי במחלוקת הראשונים בביאור טעם האיסור האמור בסוגיא כאן שלא להשיב אבידה לגוי. שרש"י (ד"ה והמחזיר אבידה לנכרי) כתב שטעם האיסור הוא מפני שהמשיב גם לעכו"ם את אבידתו הרי הוא משוה נכרי לישראל, ומראה בעצמו שאין חשובה לו מצות בוראו להשיב האבידה, שהרי אף לנכרי הוא עושה כן אע"פ שלא נצטווה עליהם.
אמנם הרמב"ם (גזלה ואבדה פי"א ה"ג) ביאר טעם האיסור באופן אחר, וזה לשונו, אבידת הגוי מותרת שנאמר (דברים כב ג) לכל אבידת אחיך, והמחזירה הרי זה עובר עבירה מפני שהוא מחזיק ידי רשעי עולם, עכ"ל. ומבואר שהאיסור בזה הוא מפני שמחזק ידי עוברי עבירה, וא"כ נמצא שטעם זה אינו שייך אלא בגוי שעובד ע"ז אבל בגוי המאמין בבורא, אע"פ שאין מצוה להחזיר לו האבידה שהרי אינו בכלל 'אחיך' וכנ"ל, אבל אעפ"כ אם החזירו לו לא עבר על איסור. משא"כ לפירושו של רש"י אין לחלק בין גוי שעובד ע"ז לגוי שאינו עובד ע"ז.
והמאירי (ב"ק קיג: ד"ה נמצא, והובא בשיטמ"ק שם) כתב שעובדי האלילים ושאינם גדורים בדרכי הדתות אין אדם חייב לחזר אחר אבידתו כדי להחזירה לו, ולא עוד אלא אף מי שמצא אבידתו אינו חייב להחזירה, שמציאה מקצת קנין הוא וחזרתו דרך חסידות ואין אנו כפופים לחסידות למי שאין לו דת. אבל כל שהוא מעממים הגדורים בדרכי הדת ועובדי האלהות על איזה צד, אף על פי שאמונתם רחוקה מאמונתנו, אינם בכלל זה אלא הרי הם כישראל גמור לדברים אלו אף באבידה ואף בטעות ולכל שאר הדברים בלא שום חילוק.
