הזיק חפץ משומש

בגמ': הכי נמי קאמר מזידין חייבין הא שוגגין פטורין מפני תיקון העולם (גיטין נג, א).

וברש"י חייבין - לשלם דמיהן לבעלים שהרי צריכין להביא אחרים ואי נמי נדבה היא קשה בעיניו שלא הקריב קרבנו שהרי להביא דורון היה מבקש.

הפוסקים דנו על המזיק בגד משומש או משקפיים משומשות כמה צריך לשלם, שאם נלך בזה אחר השווי שנמכר בשוק, הלא במכירת דבר משומש מצוי שנמכר בשוק ברבע ממחירו, ואילו ללובש אם השתמש בו רק מעט שוה עדיין כמעט את מלא מחירו כגון חליפה ולבוש או משקפיים, וא"כ יש לדון האם שמים אותו כמחירו בשוק ופוטר עצמו המזיק במעט, במחיר שיכול למכור בשוק, או שעליו לשלם כפי ששוה להניזק והיינו כמלא מחירו או קרוב לזה.

והנה ידוע שיטת הנתה"מ (חו"מ סי' קמח) שהמזיק חפץ שאינו ראוי למוכרו אינו חייב לשלם, משום שאנו הולכים אחר ערכו בשוק, ואם כן כאן ג"כ לפי"ז לא נמדד כמו ששווה החפץ לניזק ומשלם המזיק כערכו בשוק שהוא מעט מאד.

בתשובות והנהגות (ח"ד סי' שכ) כתב בשם החזון איש שהביא מרש"י בסוגיין (ד"ה חייבין) לגבי קדשים, שהמזיק אותם חייב אף שאינו יכול למוכרו כיון שזה שוה לו שצריך להביא קרבן אחר, ואף כאן בחפץ משומש לפי"ז תלוי בהבעלים, והרי החפץ שוה לו ולכן לכאורה יש לחייב.

אולם בתשובות והנהגות (שם) כתב לחלק שבקדשים אילו היה אפשר לקנות כפרה בשוק היה שוה את מלא הסכום, ולכן משלם לו את כל הבהמה אף שאינו יכול למכור את הבהמה, מפני שמ"מ הזיק לו דבר ששוה בשוק דהיינו הכפרה, משא"כ משומש ששוויו בשוק הוא מעט משלם מעט, ומה עוד שבהמה באמת כך שוויה אלא שאי אפשר למוכרה בגלל דבר צדדי מצד הלכותיה, ולכן כל זמן שלעצמו עדיין שווה משלם על ההיזק, אבל דבר משומש באמת אינו שווה רק כרבע ממחירו ולכן ע"י ששווה לו בלבד לא משערים בזה השווי אלא משערים כפי הנמכר בשוק.

אולם למעשה כתב שאם הזיק בגד משומש אינו יכול לפטור עצמו בכך שיביא לו בגד משומש או דמיו, מפני שרוב בני אדם אין רצונם בחליפה משומשת או במשקפיים משומשות, וע"כ קונה לו בגד חדש ומנכים קצת את ההנאה המיוחדת שיש לו בחדש ממש, והבית דין ינכו קצת לפי האומדנא כמה שחביב לאדם דבר חדש ממש, אבל בהזיק מכונה וכדומה שרגילים להשתמש גם במשומש ויש לזה שווי בשוק משלם לו כפי שהזיק והיינו כמה ששווה משומש. ומ"מ אם הזיק ברשלנות משלם משום דינא דגרמי בגד חדש במקומות כמו אצלינו שרגילים בחדש דוקא, ומאוס לאדם להשתמש במשומש, אבל כשהזיק בלי כוונה נראה לנכות כמ"ש, ומיהו לצאת ידי שמים שאפילו בגרמא חייבים וכמו כן באופן זה שהזיק בלי כוונה, נראה שאם המזיק 'בעל יכולת' כדאי לשלם חדש במקום שרגילים כן כשאי אפשר לתקן הישן, כדי שיצא ידי שמים ולא יהא עליו תרעומות. וע"ע במחנה אפרים (נזקי ממון סי' א).