הזיק בדרך להצלת נפשות
בגמ': הרץ ברה"ר והזיק חייב, ואם רץ בערב שבת בין השמשות, פטור, מפני שרץ ברשות (בבא קמא לב, א).
בסוגיין, מבואר שהרץ ברה"ר והזיק חייב, ואם רץ בערב שבת בין השמשות, פטור, מפני שרץ ברשות. ודוקא בסתם, שאנו תולים שרץ לצורך שבת. אבל אם ידוע שאינו רץ אלא לשאר חפציו, ולא שייך בו צורך שבת, חייב כמו בחול.
אף שבגמ' אמרו בין השמשות, מ"מ כתב האור זרוע (ח"ג סימן קסד) שהוא לאו דוקא. ורק בא לחדש שאפילו בין השמשות, שכבר עשה והכין כל מלאכתו, מ"מ יוכל לומר שרץ כדי לומר עשרתם, ערבתם, או לרחוץ פניו ידיו ורגליו, או להחליף בגדיו לכבוד שבת. אולם יש הסוברים שמה שאמרו בין השמשות היינו בדוקא, שרק אז האדם ממהר ובהול מאד, (עיין חות יאיר סי' קז). וביש"ש (פ"ג סי' כג) כתב שאם ברור לנו שרץ לצרכי שבת אפילו מתחילת השבוע פטור.
והנה במרדכי (סי' לט) כתב, שדוקא לגבי שבת, שבבין השמשות אין לו שהות, וממהר מאד פטור אם הזיק, אבל בשאר מצות, כגון לרוץ לבית הכנסת או לבית המדרש, יש לו פנאי, ואם הזיק חייב.
ובשו"ת חות יאיר (סי' רז) דן, במעשה שראובן רץ לקול השמש המכריז ברחוב לקידוש לבנה, ומפני מרוצתו פגע בחנות של לוי העומדת לפני פתח ביתו, ושפך כד של שמן והפיל כמה כלי זכוכיות ושיברן, ותבעו לוי לדין, והשיב ראובן כי רץ ברשות לדבר מצוה רבה כזו, והעלה שם שהמזיק חייב, שדוקא בערב שבת שהזמן דחוק הרבה פטרו את המזיק, ועוד שמצוות קידוש לבנה יכול לקיימה ביחיד אח"כ, וכמו כן אין ללמוד רץ לביהכנ"ס מרץ בע"ש, שיהיה פטור.
וברוח חיים (חו"מ סי' שפ ס"ג) דן הגר"ח פאלאג'י, על הרץ בהושענות או הרץ לראות ס"ת והזיק לחבירו אם חייב, ובמנחת פיתים (סי' שעח) דן על הרץ מחשש שיעבור זמן תפילה, ועיין בביאור הלכה (או"ח סי' רנ ד"ה ישכים) שדן בנידון זה, אם 'רץ ברשות' נאמר בכל המצוות או רק ברץ בערב שבת.
בערוך השולחן (סי' שעח סי"ט) כתב בשם החות יאיר שממה שאמרו חז"ל בסוגיין שהרץ בערב שבת נקרא רץ ברשות, אין ללמוד שכל מי שרץ לדבר מצוה הרי זה ברשות, שרק ערב שבת שהזמן בהול, אבל בשאר מצות אף שמצוה לרוץ, מ"מ אין לו לרוץ כל כך עד שיזיק את חבירו.
ומכל מקום כתב הערוך השולחן, נראה לי שאם רץ לענין פקוח נפש להציל מן הדליקה ומן המים וכיוצא בזה, ודאי נקרא רץ ברשות שהרי חייב לרוץ בכל כוחו ולא גרע מערב שבת.
ובשו"ת שבט הלוי (ח"ט סי' רצג) נשאל בענין אחד מחברי הצלה שנסע לצורך הצלת נפשות, ובדרך נסיעתו פגע והזיק ברכב אחרים או ברכושם, אם לדונו כרץ בע"ש ופטור, ודן אם מה שאמרו בסוגיין רץ ברשות שייך גם בנידון זה, ולמעשה כתב עפ"י המבואר בשו"ע (חו"מ סי' שפ ס"ג) שאחד שרודף, אחרי הרודף שרוצה להרוג את חבירו, פטור מנזקין, משום שאם אין אתה אומר כן אין לך אדם שמציל את חבירו מן הרודף, ועל כן פטרו אותו גם על נזק כלים של כל אדם. אם כך יש לומר שהוא הדין בחברי הצלה, שבמהירותם תלוי הצלת חיי אדם, ואם נחייבם בנזקיהם בעת שרצים להציל נפשות, אין לך אדם שמציל את חבירו.
