הוצאה מרשות לרשות בשבת ע"י מגנט
בגמ': אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו (בבא קמא ו, א).
בשו"ת חלקת יעקב (או"ח סי' קסט, קע) נשאל בנידון ברית מילה שנערכה בשבת, ומחמת איסור הוצאה מרשות לרשות נתנו לנכרי להביא את הרך הנימול לביהכ"נ, וגם את הסכין של מילה תחבו ביחד עם הילד ע"מ שהנכרי יכניס גם אותה לתוך ביהכ"נ, ולבסוף מצאו את הסכין שנפל בסמוך לפתח ביהכ"נ, והנכרי כבר הלך לדרכו, והנה שם בפתח נזדמן להם מכשיר מגנט,
ונשאלה השאלה האם מותר בשבת להניח המגנט ליד הפתח בפנים על מנת שימשוך בכוח המגנט את הסכין לתוך ביהכ"נ, והצד להתיר בזה שהוא גרמא, ויש להתיר בשבת ובפרט לצורך מצווה.
בתשובתו כתב לתלות נידון זה במחלוקת המגן אברהם (או"ח סי' רנב סק"כ) והאבן העוזר (סי' שכח), בדין טחינה בשבת ברחיים של מים, אם חייב מדאורייתא, כיון שנתערב גם כח אחר עם עשייתו ולא נעשה על ידו לגמרי, וכמו"כ במגנט נעשה פעולת ההוצאה ע"י המגנט.
אולם כתב שיש צד להתיר זאת, עפ"י המבואר בשבת (צב.) שהחיוב בהוצאה בשבת אינו אלא אם מוציא כדרך המוציאין, והמוציא בפיו אינו חייב, ומכך יש ללמוד שהמוציא חפץ בשבת ע"י מגנט אינו עובר על איסור הוצאה בכך, כיון שאין זה הדרך להכניס חפצים ע"י מגנט, וממילא מותר הדבר ואינו דומה לרחיים של מים ששם הדרך היא לטחון באופן זה.
למעשה, הביא בזה כמה וכמה חששות דרבנן, ולכן הכריע שעדיף יותר אם אפשר להביא המפתחות ע"י עכו"ם או קטן, ואם אי אפשר מותר להביא גם ע"י גדול, כיון שיש בזה שני דרבנן הוצאה כלאחר יד וכרמלית שהרי אין לנו רשות הרבים דאורייתא, וכאן יש להתיר משום כבוד הבריות שממתינים לברית, ומשום מצות מילה.
בשו"ת הר צבי (או"ח ח"א סי' קלב) דן גם בעניין זה, ולאחר שהאריך בנידון כתב להוכיח מהמבואר בסוגיין שהמניח אבנו סכינו ומשאו בראש גגו והרוח מוליכו חייב משום חציו, וכך יש לומר שגם המניח מגנט ועל ידו מושך את הסכין ומכניסו מרה"ר לרה"י הרי זה כמכניסו בידים ממש ולא בגרמא. [בחזו"א (ו. ד"ה היינו) כתב שאבנו סכינו ומשאו שהזיקו ברוח מצויה אין בהם חיוב חציו אלא משום ממונו, אך בהר צבי האריך לחלוק על שיטתו], ועיי"ש במה שנקט לדינא.
