הוכחת כהונה במי ששם משפחתו, כהן
בגמ': ההוא דאתא לקמיה דרבה בר בר חנה א"ל מוחזקני בזה שהוא בכור א"ל מנא ידעת דהוה קרי ליה אבוה בוכרא סכלא דלמא בוכרא דאמא הוא דכל בוכרא דאמא נמי בוכרא סכלא קארו ליה (בבא בתרא קכו, ב).
בשו"ע (אבהע"ז סי' ג ס"א) נפסק שמי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני אינו נאמן ואין מעלים אותו לכהונה על פי עצמו, ולא יקרא בתורה ראשון ולא ישא את כפיו, וביאר הפרישה שאף שכל הכהנים בזמן הזה בחזקת כהנים [דרבנן], מ"מ היינו רק במי שיש לו חזקה, אבל מי שבא ממדינה אחרת ואין אנו מכירים אותו, אין לו חזקה, ואסור לאכול בתרומה אפילו דרבנן.
והנה מי ששם משפחתו כהן, אבל מעולם לא נהג בכהונה משום שגדל במשפחה שאינה יודעת מהלכות כהונה, נראה בפשטות שהואיל ורובא דרובא הנקראים כך הם כהנים, נחשב כמי שהוחזק בכהונה. וכמו שכתב הקצוה"ח (סי' רפד סק"א) עפ"י הגמרא בב"ב (קכו:) האומרת מוחזקני בזה שהוא בכור דהוי קרי ליה אבוה וכו', דלאו דווקא כשהוחזק כן עפ"י אביו, אלא הוא הדין כשהוחזק כן עפ"י מה שבני אדם קוראים אותו בכור, הואיל והוחזק שמו בעיר שהוא בכור הרי זה בחזקת בכור ליטול פי שנים בירושה. ואפילו אם לא הוחזק בשם כהן אלא ל' יום כבר כתב הרמב"ם (מלוה ולווה פכ"ד ה"ד) עפ"י הגמרא בב"ב (קסז:) שאם הוחזק בעיר ל' יום שכך שמו אין חוששין שמא שם אחר יש לו והוא שינהו לרמות ולעשות קנוניא. אלא שבנידון דידן יש להסתפק שאולי שם המשפחה הוא שם משפחת האם, ולא שם משפחת האב, וכפי שידוע שאין השמות הוכחה לברור יהדות.
ובספר בן יאיר (מזכרת הגיטין אות א סק"ב) כתב שמי שמכונה כהן אין הכוונה שהוא מזרע כהונה, אלא זה כעין כינוי בעלמא, ועיין בזה בשו"ת ישכיל עבדי (ח"ב אבה"ע סי' יג).
ועוד יש לציין לתשובת האגרות משה (אבה"ע ח"ד סי' יא) שנשאל בדבר אחד שהחזיק עצמו לכהן ונתברר שכל ידיעתו היא מאביו שבעת שקראו אותו לשמחת הבר מצוה אמר שהוא כהן, אבל אביו אינו שומר תורה כלל, וגם שברח מבית אביו בילדותו מצד מרדו באביו, שלפי הדעת לא היה לו לידע כל כך דבר כזה, שלכן אין לו שום נאמנות לזה שהוא כהן, וגם אשה אחת שהיתה בת אחי אבי אבא שהיא שני בשני עם אביו הנזכר אמרה איך אפשר שאתה כהן מאחר שאבי שהוא אחי אביך אינו כהן, שלכן אין לחוש למה שאמר אביו, ומצד אמירתו לאוסרו בפסולי כהונה מדין שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא אין לאוסרו מכיון שהחזקת עצמו לכהן הוא עפ"י אמירת אביו שאין לו נאמנות, לכן אינו צריך לגרש את אשתו הגיורת שהיא גיורת בצדק וזהירה בכל דיני התורה ורשאי לחיות עמה כמו כל ישראל בגיורת כי איננו כהן.
ומדברים אלו עולה לדינא כי יש לדון בכל מקרה ומקרה לגופו, לדון מה כוונתו באומרו כהן אני, מהן ידיעותיו בהגדרת כהונה, מנין לו ידיעה זו, ויש לחקור ולחפש עדויות על כך, אך אין להסתפק בכך ששם משפחתו כהן ולאוסרו בכך, אלא הוי רגלים לדבר. וע"ע בקובץ תשובות (ח"א סי' קלז).
