הגבהת אוכלים במוצאם ברחוב בזמן הזה
בגמ': אין מעבירין על האוכלין (בבא מציעא כג, א).
בסוגיין, אין מעבירין על האוכלין. ברש"י ותוס' (ד"ה אין) ביארו שהמוצא אוכלין בדרך אין רשאי לעבור עליהם ולהניחם שם, אלא צריך להגביהם. אך יש מהראשונים שפירש (עיין במאירי ד"ה כבר) שהכוונה לאסור לפסוע על האוכלים.
דין זה הובא להלכה במגן אברהם (סי' קעא סק"א, הו"ד במשנ"ב סקי"א) שכתב, כשרואין אוכלים מונחים על הארץ אסור לילך ולהניחם אלא צריך להגביהם, אם לא במקום שיש לחוש לכשפים, כגון ככר שלם.
בשו"ת אבני נזר (יו"ד סי' ק אות ט) כתב, שדין זה שאין מעבירין על האוכלים נאמר רק בדברים הכשרים לאכילת ישראל. ופת של נכרים אף שאסור לישראל לאוכלו מ"מ כיון שיש לו תקנה ע"י שיחזור ישראל ויבשלנו, על כן דינו כאוכל כשר. וכך הוכיח מסוגיא בערובין (סד:) שגם על פת עכו"ם אסור להעביר.
והוסיף וכתב, שמכאן ראיה שעל כל האוכלין אסור להעביר ולא רק על פת, שהרי אם תאמר שרק על הפת אסור להעביר, אם כך הרי פת שמבשלים אותו מתבטל מתורת פת, וא"כ יהיה מותר להעביר על פת עכו"ם, משום שלא שייך הסיבה שכשיבשלו יהיה מותר הפת ונמצא שיכול להיות מותר לאכילת ישראל, שהרי אח"כ שוב לא יהיה בגדר פת.
באבן ישראל (ח"ו על סוגיין) כתב להוכיח שאסור להעביר על כל האוכלים ולאו דוקא על פת, שהרי בסוגיין דנו על מצא עיגול ובתוכו חרס, ועל זה דנו מדין אין מעבירין על האוכלין. וכך כתב רבינו ירוחם (נתיב טז ח"ה) שדין זה אמור בין בפת בין בשאר אוכלים.
בספר עץ השדה (סי' טז ס"ק כא) האריך בדין זה, וכתב בשם בעל הקובץ תשובות שדין זה שאין מעבירין על האוכלין נאמר כשמוצא אוכלין בצורה שעדיין רגילים לאוכלם, אך הרואה ברה"ר חתיכת פת או פרוסת פת וכדו', אינו צריך ליטלה, כיון שאין דרכם של אנשים היום לאכול מאכל שהיה ברחובה של עיר, וממילא אין למאכל זה חשיבות של מאכל שיצטרך להגביהו, אף שמ"מ אסור לדרוס עליו, כדין פירורים פחות מכזית, אא"כ המאכל עטוף או שהוא שלם, בצורה שניכר שעדיין ראוי הוא למאכל בנ"א. [וכיוצא בזה הביא בשמו בספר ברכת השם (סי' ג סמ"ד)].
בשו"ת באר שרים (ח"ד סי' ס) כתב, שלכתחילה יש להגביה את האוכל מהקרקע כדי שלא ידרסוהו רבים, וכשאין באפשרותו, כגון שממהר לדרכו או כשהאוכל נמאס והוא איסטניס וכדומה, לכל הפחות יסלקו לצדדים.
ובספר בית ברוך על החיי אדם (כלל מה הערה לא) כתב, שהדין שצריך להגביה אוכלים, היינו דווקא אם מונחים במקום דריסת רגלים וכדומה בשאר מקום בזיון, אך זולת זה לא מצינו שיש איסור להניח אוכלים ופת על הארץ. וכיוצא בזה מבואר בשו"ת שלמת חיים (סי' קעג) שאין איסור להניח אוכלים תחת ספסל קבוע, כשאין חשש שידרסו על האוכלים.
ועיין בשו"ת מילי דאבות (ח"ה אבה"ע סי' ג) שכתב, שהרואה חתיכת לחם בשוק בפסח יכול להגביהו שלא יהיה על הארץ, ואינו עובר בבל יראה כיון שאין מתכוין לזכות בו. אך בשו"ת להורות נתן (ח"ה סי' ל) כתב לחלוק על דבריו, והוסיף שאף אסור להזיזו ברגליו מחשש שמא יבוא לאוכלו, עיי"ש. ובשו"ת קנין תורה בהלכה (ח"ה סי' מג) כתב להשיג על דבריו שחמץ ברה"ר הוא מאוס ולא יבוא לאוכלו. וע"ע בלהורות נתן (ח"ו מילואים) מה שכתב להשיב על דבריו.
