האם ראוי ללמוד לנגן בכל נגינה

במשנה, משבטלה סנהדרין - בטל השיר מבית המשתאות, שנאמר (ישעיהו כד, ט) 'בַּשִּׁיר לֹא יִשְׁתּוּ יָיִן'. (סוטה מח, א).

הפוסקים דנו אם יש לחשוש מללמוד לנגן בכלי נגינה, והנה מפורש בשו"ע (או"ח סי' תקס ס"ג) שאסור לשיר אפילו בפה על היין, וכל שכן לנגן בכלי שיר וכל שאר משמיעי קול שיר אף שלא על היין ובב"ח. ושל"ה נקטו כן למעשה, אך לרמ"א שם מבואר שאף בכלי לא גזרו אלא על היין או למי שרגיל בהם תמיד בשכבו ובקומו וכדעת הטור שם.

בתשובות והנהגות (ח"א סי' שלג) כתב שלצורך אומנות ולא לשמחה לבד מותר לנגן שאף המחבר לא אסר אלא כשעושין לשם שמחה וכלשונו 'לשמח בהם' וכש"כ לדעת הרמ"א ז"ל ועל סמך זה לומדות הרבה בנות מלאכת הנ בתגינהקוה. שישיגו מזה איזה פרנסה.

והביא גם ברוסיאפולין למדו לנגן והרבנים לא מיחו ונראה הטעם שחכמים לש"ש וכפי צורך הדור וכשראו שאם הבנות לא תהא להם תעסוקה בעו"ה יסתובבו ברחובות באפס מעשה שעלול להביא ח"ו לדבר חמורים לכן שת ולא מיחו אף שאין מתאבלין על ירושליםצותה. מ"מ ירויחו שלא יבואו מזה לעוד עבירות ובצירוף דעת הרמ"א הנ"ל, וציין גם למאירי (גיטין ז) שנראה שלא אסרו בכלי שיר רק בניגונים של פריצות אבל כשהניגים שבח ותהלה להשי"ת מותרסו לא לומר בזה דבר ברור רק אם הלימוד הוא צריך אומנות מותר ואם לאו שאלת חכם.

מעלת הנגינה מבואר גם בסוף ספר הקבלה להראב"ד, שכתב לשבח כמה מחכמי ישראל שחיברו שירות ותשבחות לקב"ה, וכתב שמהם שחיברו 'ספרים ומחזורות ושירות ותשבחות ליוצרנו יתעלה שמו אמן ונחמות לישראל לחזק את לבם בגלות', מהם שלמה בן יהודה בן גבירו" לחכם גדול ומשורר, ור' יצחק הרב ב"ר יהודה בן גיאת, ורבי אוהב הנשיא בר מאיר הנשיא בן שרטמיקא"ש, ור' משה בר יעקב בן עזרא מזרע המשרה וחכם גדול בתורה ובחכמת יוונית ובעל שירות ותשבחות וכל השומע אותם ירך לבבו וימלא. מיראת יוצרו ורבי יוסף הדיין בר יצחק בן סהל ור' יוסף הדיין בר צדיק בן צדיק ור' יהודה הלוי בר שמואל הלוי ור' אברהם בר מאיר בן עזרא כולם חכמים גדולים וקדושים ומחזקים ידי ישראל בשירות ונחמות על אלו נאמר זכר צדיק לברכה'.

וע"ע בספר חיים הלוי הביא בשם הרב שלמה אלקבץ בעל מחבר פיוט לכה דודי שהניגון והמוזיקא הוא דבר יערב לנפש לסיבת היותה מורגלת בשמע זה בהיותה במרום כנודע למי שלא יכחיש פשוטן של מקראות לאמתתן וכו' ויש אשר יערב להם כל כך עד אשר יתבטלו. חושיהם וכו' ויש מהם תקפוץ עליהם שינה וכו' כמו בקטנים יונקי שדים כי לא ישנו אם לא ישמעו את קול הרנה וכו' להיות צילצול הקול והנועם עדיין עומד בנפשם למיעוט זמן הפרדם וכו' עיין שם. ועיין עוד להרמב"ן בשער הגמול שכתב שאין. דבר דק כהמוסיקה, אומבואר של נפש הקטן עדיין יש רושם רב ממקום שבא קודם צאתו לאויר העולם.