האם ראוי לחטוף שיריים
בגמ': והתניא הצנועים מושכין את ידיהם (קידושין נג, א).
כתב המגן אברהם (סי' נג ס"ק כו) בשם הדרכי משה שאין להתקוטט בעבור שום מצוה שהרי שנינו הצנועים מושכים את ידיהם מלחם הפנים.
בערוך השולחן (שם סכ"ב) כתב אסור לאדם להתפלל בלא רצון הצבור וכל מי שמתפלל בחזקה ודרך אלמות אין עונין אמן אחר ברכותיו, אם יש בו יראת שמים יברח מהעמוד אם רואה אפילו רק יחידים שאין רוצים בו.
וכל מצוה שהיא במחלוקת אינה מצוה ולא יתקוטט לעשות מצוה שאינה מוטלת עליו שהרי אכילת קדשים בודאי מצוה גדולה היא ומ"מ שנינו בלחם הפנים שהצנועים מושכים את ידיהם מהחלוקה אם מתקוטטים בעד זה כדאיתא ביומא (לט.) ועל זה אמרו (מועד קטן ה.) כל השם אורחותיו זוכה ורואה בישע אלקים.
אך במחצית השקל (שם) העיר על לימודו של המג"א מסוגיין שהרי בלחם הפנים בין כה לא הגיע לכל אחד כשיעור, ורק אכלו חצי שיעור, ויתכן שלכן לא התקוטטו בעבור זה שלא היה זה אלא קצת מצוה, אולם מנא לן שאין להתקוטט גם עבור מצוה שלימה. ובשו"ת חתם סופר (או"ח סי' קמ) גם הניח ראייתו של המג"א בצ"ע.
בשו"ת מחנה חיים (ח"ג או"ח סי' יט) דן על אדם שמנהגו להדליק בכל שבת נר אחד גדול, ובא אליו שכנו ומבקש ממנו שיתן לו חצי מהנר שבידו, אם עליו להיבטל מקיום הידור מצוה שמדליק בנר גדול, עבור חבירו שיוכל גם לקיים המצוה, והאריך לדון בזה מדברי המג"א, ולמעשה פסק שכיון שהוא יכול לקיים המצוה גם בחצי נר, צריך ליתן לחבירו חצי נר השני כדי שגם הוא יוכל לקיים המצווה, עיי"ש.
עוד דן (ח"ב או"ח סי' לה) על מי שהחזיק במצוות ידועות כמה שנים לקרוא בתורה בר"ה ויוהכ"פ, וכעת בא איש אחד שרוצה לקרוא במקומו, וכתב שבמקום שיש חזקה יש להתקוטט על קיום מצוה, שאין זה דומה לכהנים שלא היה יתרון לאחד על אחיו.
והנה בשערים המצויינים בהלכה (סי' מב סק"ב) כתב לבאר את המנהג לאכול שיריים של צדיק, והוסיף וכתב, יש לי להעיר בענין חטיפת השיריים שנוהגים החסידים שלכאורה יקשה מגמרא בחילוק לחם הפנים שהצנועים היו מושכים ידיהם והגרגרנין חוטפין, [ואכן ר' שלמה לייב מלנצ'נה סירב לחטוף שיריים, אלא אכלם רק אם ניתנו לידיו, ואמר האם זה יותר טוב מלחם הפנים שבבית המקדש שהצנועים היו מושכים את ידיהם, (ספר זכותא דאברהם עמוד קנד)].
וכתב לתרץ עפ"י מה שכתב בתשובת מהר"י ברונא (סי' קסא) שאין כופים את הכהן לקבל מתנות כהונה משום שנאמר 'למשחה בהם' והיינו דרך מלכות וגדולה, ולכן בלחם הפנים לא היו חוטפים והצנועין מושכין ידיהם. משא"כ בשיריים של סעודת צדיקים שאין בזה עניין של 'למשחה' – דרך גדולה ומלכות.
בדרך אחרת כתב לבאר עפ"י מה שאמר אביי (חולין קלג.) שבתחילה נהג לחטוף את מתנות הכהונה משום חיבוב מצוה.
ובקובץ שפתי צדיקים (א עמוד יג) כתבו בשם ר' יעקב ישראל מטשערקאס ז"ל, שעניין אכילת שיריים מצדיקים הוא תיקון לחטא דור המבול, שכל חטאם היה בגזל ובחטיפה, כמבוא בתרגום (בראשית ו יג), וזה הוא הענין שחוטפים השיריים, לתקן בחטיפה זו, את חטא דור המבול.
