האם מותר לומר לתינוק 'פסוק לי פסוקיך' ולעשות מעשה עפי"ז

בגמרא: אמר ליה לינוקא פסוק לי פסוקך אמר ליה נטה לך על ימינך או על שמאלך אמר ליה לשמעיה מאי קא חזית אמר ליה ציפיתא דשדיא אמר ליה הדר מינה (גיטין סח, א).

בסוגיין מסופר שרב ששת נמנע מלעשות מעשה מפני שהתינוק אמר לו נטה לך על ימינך או על שמאלך. כך מצינו בעוד מקומות שאמוראים אמרו לתינוק פסוק לי פסוקיך ועפי"ז עשו מעשה.

באגרא דכלה (דף טז:) ביאר שעל ידי התורה והמצות נהנין מן האור הגנוז, כי בתורה נגנז האור הגנוז, וכמו שנאמר במדרש (פסיקתא דר"כ פי"ב) אם בקשת לטול עצה, מן התורה הוה נוטל, והיינו להסתכל בפסוקי התורה לידע איך יתנהג, כי באור הראשון היה אדם צופה ומסתכל בו מסוף העולם ועד סופו, והוא גנוז וגניזתו בתורה, על כן על ידי הראיה בתורה יכול האדם לידע עתידות, וזהו טעם הראשונים ששאלו לתינוק פסוק לי פסוקיך.

והנה כתב הרמב"ם (עכו"ם פי"א ה"ה) באדם שעשה כבר דבר מסוים, ושואל לתינוק אי זה פסוק אתה לומד כדי שיהיה לו לסימן אם עשה דבר טוב, אם אמר לו פסוק מן הברכות ישמח ויאמר זה סימן טוב, דבר זה מותר, הואיל ולא כיון מעשיו ולא נמנע מלעשות, אלא עשה זה סימן לעצמו לדבר שכבר היה.

בכסף משנה כתב לתמוה ממה שמצינו בסוגיין שרב ששת נמנע מלעשות מעשה מפני שהתינוק אמר לו נטה לך על ימינך או על שמאלך, ורואים שאף לשאול אם לעשות מעשה מותר ולא רק על מעשה שעשה כבר לשאול לסימן טוב, וכתב לתרץ שכאן לא סמך על פסוק התינוק לבד, אלא ממה שנחר ליה רב חסדא שעשה לו סימן, ועוד שחשידי עבדי דלא מעלו, וכמו שאמר רב ששת בעצמו ולא סמך רק על הינוקא.

אולם כתב שכל זה לדעת הרמב"ם שאסור לסמוך רק על פסוק לי פסוקיך, אך הסמ"ג כתב, מצינו כמה גדולים שאמרו לינוקא פסוק לי פסוקיך ועושים מעשה עפ"י הפסוק וחושבים זה כענין נבואה עכ"ל, וביאר הכסף משנה שלדעתו לא היה זה מין נחש אלא מין נבואה, ולכן מותר.

ברמ"א (יו"ד סי' קעט ס"ד) כתב מותר לומר לתינוק פסוק לי פסוקיך. וביאר הש"ך (סק"ה) שאפילו לעשות מעשה ולסמוך עליו לעתיד על הפסוק מותר משום שנחשב קצת נבואה. וע"ע בביאור הגר"א (שם סק"י).