האם יש חיוב שזירה בציצית או לא
בגמ': וכרוכות מאי מכריז מנין מאי אריא תלתא אפילו תרין נמי אלא כדאמר רבינא טבעא מכריז הכא נמי שטרי מכריז (בבא מציעא כ, ב).
מסקנת הגמרא בסוגיין היא, שהסימן של מניין השטרות, עדיף על הסימן של הקשר שבשטרות, ולפיכך, אף על פי שהקשר אינו סימן, המניין הוא הסימן שמחמתו מחזיר המוצא את קשר השטרות.
ממסקנה זו הוכיח הערך ש"י (או"ח סי' יא) כדעת הרמב"ם שחוטי ציצית אין צריכים שזירה, וכפי שיתבאר.
הרמב"ם (ציצית פ"א ה"י) פסק, שחוטי ציצית אינם צריכים שזירה. והראב"ד השיג עליו, והביא מדברי הספרי (פר' שלח פיסקא ט) שסבר שחוטי ציצית צריכים שזירה, וכשם שחוטי התכלת צריכים שזירה, כך חוטי הלבן צריכים שזירה. וכך הביא הבית יוסף (או"ח סי' יא) מדברי הרא"ש והר"ן והנימוקי יוסף, שציצית שלא נשזרו חוטיה, הרי היא פסולה, וכך נקט הסמ"ג (עשין כו).
בעניין זה שלחו חכמי לוני"ל להרמב"ם והקשו על שיטתו, מדוע סבר שאין חובה לשזור הציצית, הרי בספרי [שם] מבואר שדבר זה נלמד ממשכן, וכשם שבמשכן היו חוטי התכלת שזורים, כך צריך להיות הדין גם בחוטי הלבן, וכיצד חילק הרמב"ם ביניהם.
הרמב"ם השיב לחכמי לוניל (שו"ת פאר הדור סי' כא), שהסיבה שלא פסק להלכה את דברי הספרי, היא משום שסתם ספרי הוא רבי שמעון (עי' סנהדרין פו.) וכיון שלא מצא מי שיסבור כמותו בזה, לא פסק דין זה להלכה. והביא ראיה שדברי הספרי אינם להלכה, כי אם המקור לדין זה הוא מהמשכן, היה צריך להיות שיהיה חיוב לשזור כפול שש, שהרי השזירה במשכן היתה 'חוטן כפול שישה' (שבת כח.). ובהכרח שדברי הספרי, שהם דברי רבי שמעון, לא נפסקו כלל להלכה. אמנם, הבית יוסף שם הקשה על הרמב"ם, שכיון שלא מצא חולק בדבר, עדיין קשה, מדוע לא פסק את שיטת הספרי להצריך אכן שזירת חוטי ציצית כפול שש, [עוד הקשה, מנין לרמב"ם שהספרי למד את דין השזירה מהמשכן].
הערך ש"י (שם) תירץ את קושית הבית יוסף על הרמב"ם, והביא מקור מהש"ס שאין צריך שזירה כפול שש בציצית, מהמבואר בעירובין (צו:) שהמוצא חוטים שזורים, יכול להשתמש בהם לציצית, שאנו אומרים שממה שטרח עליהם המאבד ושזרם, מוכח שכוונתו היתה לעשותם לשם מצות ציצית. והקשתה הגמרא, שהרי המוצא תפילין חדשות שאינן קשורות ברצועות, אנו חוששים שנעשו לשם קמיע ולא לתפילין, ואם כן גם בציצית נחוש שלא שזרם לשם ציצית. וכתב הערך ש"י, שמכאן הוכיח הרמב"ם את שיטתו שאין צריך שזירה כפול שש, כי אם נאמר שאכן יש חיוב שזירה כפול שש כמו שהקשה הבית יוסף, מדוע לא תירצה הגמרא על הקושיה מתפילין באופן פשוט, שכיון שבציצית צריך שזירה כפול שש, אם כן, מניין השזירות הוא הסימן, ומניין הוא הרי סימן עדיף מקשירה, כפי שמוכח בסוגיין. וכיון שמבואר שם בעירובין [במשנה] שקשר של תפילין הוא סימן שהן כשרות, קל וחומר שמניין השזירה יהווה סימן לכשרות הציצית. ובהכרח שאין צריך לשזור כפול שש, ולפיכך אין סימן במניין השזירות. זו הוכחתו של הרמב"ם שאין ללמוד ממשכן, ומתורצת בזה קושיית הבית יוסף.
בהמשך דבריו מביא הערך ש"י את דברי המגדל עוז על הרמב"ם, שהאריך לבאר על פי הסוד את עניין השזירה בציצית, ואף הוא האריך בזה.
