האם יש איסור סחורה בחדש

במשנה: ר"א אומר אף החדש (קידושין לז, א). 

בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ב סי' שצו) נשאל מיהודי סוחר תבואה ירא שמים, אם יש איסור סחורה בחדש ככל איסורי תורה שאסור להרויח בהם או שאין בזה איסור סחורה.

וכתב התשובות והנהגות שמסברא נראה פשוט שאין איסור סחורה בזה, כיון שרק בנבילות וטריפות אסרה תורה להחזיקם כדי לסחור בהם משום שאיסורם איסור עולם, מה שאין כן באיסור חדש שלאחר ט"ו בניסן מותר באכילה ויכול להשהותם אצלו עד שעה שמותר לאוכלם, לא אסרה תורה ולא אסרו חז"ל לסחור בהם, והוכיח כן ממה שלא שמענו שהסוחרים לפני יום טוב פסח שעדיין אסור חדש חייבים לקנות רק מנכרי ומיהודי אסור לקנות מצד איסור סחורה, ועל כרחך כיון שאינו אלא איסור זמני מותר גם קודם זמן ההיתר לסחור בו.

ועוד הוסיף לבאר שאיסור סחורה יש רק בנבילה ושרצים וכדומה שאסורים מחמת מיאוסם כמבואר בתורה ולא תיטמאו בהם ובהם אסרה תורה לסחור, אבל איסור חדש אינו משום שהוא מאוס אלא משום שצריך להמתין, ובאופן זה אין איסור סחורה. ואף לפי מש"כ האור שמח (חמץ ומצה פ"ו) שנחלקו הבבלי והירושלמי האם איסור חדש הוא איסור גברא או איסור חפצא, ולדעת הבבלי איסור חדש הוא איסור חפצא אף שאינו אלא איסור זמני ואם כן היה מקום לומר שחדש הוא דבר מאוס כנבילות וטריפות ואסור לעשות בו סחורה, מ"מ לעניין סחורה כיון שאינו מאוס אין לאסור בו סחורה. ולכן כתב למעשה שיכול לסחור בחדש ואין בזה שום חשש איסור.

אמנם בשו"ת שבט הלוי (ח"ו סי' קיד) האריך לדון בזה, וכתב להוכיח מדברי הספרי (פרשת נשא) לענין איסור יין בנזיר, שכתוב בפסוק מיין ושכר יזיר הייתי אומר שמסחורתו ורפואתו גם אסור, תלמוד לומר לא ישתה, מותר הוא בסחורתו ורפואתו. ומבואר שחז"ל התירו יין של נזיר במסחר משום שמותר לאחר זמן, וא"כ אולי איסור חדש ג"כ כן הדין.

אולם כתב לדחות הראיה א. שבנזיר יש בו טעם אחר שמותר בסחורה שהרי מותר לאחרים ואינו אסור אלא לנזיר בלבד, וזה סיבה עצומה להתיר הנאה. ועוד ממה שאנו רואים שצריך קרא להתיר איסור מסחר בנזיר, מכלל ששאר איסורים נשארו במסגרת איסור מסחר, ומכל שכן חדש שהוא חמור מנזיר שאין ללמוד משם.

ובסוף דבריו כתב שפשוט לו שיש בחדש איסור בסחורה מדרבנן עכ"פ, ואחר שהאריך לדון בזה כתב, סוף דבר לא מצאתי בעניי טעם מספיק להתיר והדברים נראין לאיסור, וגם אם יתעקש אדם שעכ"פ איסור תורה אין כאן מכח שאינו דומה לשרצים, או כדעת הסוברים שעיקר איסור מסחר רק מדרבנן מ"מ פשוט שמכ"מ מדרבנן אסור.

וכן בדרכי תשובה (יו"ד סי' קיז ס"ק סג) מתיר לעשות סחורה בתבואה חדשה מחוץ לארץ רק משום שיש מתירין חדש מחו"ל אפילו באכילה, ומשמע מדבריו שבחדש מארץ ישראל אסור לסחור.