האם בכל ה"א צריך להקפיד שלא יהא חיבור בין הרגל לגג

בגמ': לא לכתוב למחך דמשמע כי חוכא. (גיטין פה, ב). ופירש רש"י צריך להבדיל רגלו של ה"א שיהי' אויר בין רגלו לגגו, דלא ליתחזי כחי"ת עכ"ל.

ומדייק מזה המהרי"ק (שורש צ"ח) דדוקא בהך ה"א דלמהך צריך להקפיד שלא יהא חיבור בין הרגל להגג, כדי שלא יהא נראה כאילו כתוב למחך מלשון חוכא וטלולא, אבל בשאר ההי"ן אין להקפיד אם מחובר רגל הה"א להחית, וכן מדוייק במנחות (כ"ט ע"ב) דקאמר רבא התם חזינא לספרי דוקני דתלי לי' לכרעי' דה"א, משמע דדוקא סופרים דייקנים היו מקפידים על זה, ושאר סופרים לא היו מקפידים על זה.

אמנם מרבינו פרץ מביא דמעיקר אות ה"א הוא דצריך להרחיק הרגל מן הגג, אלא שגבי למהך צריך להרחיק טפי, שלא יתראה ככותב למחך.

ובשו"ת ריב"ש (ס' ק"כ) הקשה על הדיעה הראשונה דהא איתא בשבת (ק"ד ע"א) שלא יעשה היהי"ן חיתי"ן וחיתי"ן ההי"ן, הרי שאם מחבר הרגל להגג פסול. ותירץ בשו"ת חתם סופר (יו"ד סי' רס"ז) דודאי צריך לעשות שום שינוי בין הא' לחי"ת, והיו הסופרים נוהגים או לעשות חטוטרת לחי"ת להבדיל בינה לה"א, או שהיו משאירים אויר בין רגל הה"א להחי"ת, ובא רב אשי ואמר שספרי דייקני היו עושים את שתיהם, גם לחטור את החי"ת וגם להשאיר אויר בין רגל הה"א להגג, עיין שם מש"כ עוד בזה.