דירה ובנין ביריחו בזמן הזה
בגמרא מבואר שיהושע עשה את העיר יריחו עיר הנדחת, והחרים שלא תבנה עוד, והביאו בגמרא שאסור אף לבנותה בשם אחר ואסור לבנות עיר אחרת בשמה. בספר שם ושארית לנפש חיה (סי' ו) הסתפק הנפש חיה אם מותר היום לבנות בית ביריחו, והביא שבספרי (במדבר פא) דרשו הפסוק שנאמר ביתרו (במדבר י לב) 'והיה כי תלך עמנו והיה הטוב ההוא', וכי מה טובה הטיבו לו, אמרו כשהיו ישראל מחלקים את הארץ הניחו דושנה של יריחו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, אמרו כל מי שיבנה בית הבחירה בחלקו יטול דושנה של יריחו, נתנוהו ליונדב בן רכב חלק בראש והיו אוכלים אותו ארבע מאות שנה וארבעים שנה.
ומבואר שהיתה יריחו עיר מיושבת בימות השופטים. ודחה שאפשר שדושנה של יריחו אינה יריחו ממש אלא רק בסמוך לה, או אפשר שרק לבנות חומה אסור, שעי"ז היא נעשית עיר שזהו גדרה של עיר להיות מוקפת חומה, וכן נראה מלשון קללת יהושע (יהושע ו כו) 'בבכרו ייסדנה ובצעירו יציב דלתיה' והם דלתות החומה שהם דלתות העיר. ואם נאמר שגם בית אסור לבנות, יש להסתפק אם בית אחד ג"כ אסור, או דווקא כשיעור עיר, ולא יהיה איסור אלא רק לזה הבונה את הבית המשלים לשיעור עיר.
ועל דרך דברי הנפש חיה כתב בשו"ת מועדים וזמנים (ח"ה סי' שמז הערה א), שהחרם הוא רק למי שרוצה לבנות עיר שלמה כיריחו, ואז אסור אפילו כשבונה במקום אחר על שמה לזכר הישנה שהחריבו, אבל אם רק בונה לעצמו דירה שם ואינו מתכוין בכך להנציח את העיר יריחו שהחריבו, מותר, ובזה"ז שיש שם כבר עיר אין לחשוש, ומסתבר גם שהאיסור הוא רק כשבונה גם חומה סביב כמו בזמן הנסים וכיבוש המקום.
ובעל האמרי בינה כתב (שם ושארית לנפש חיה שם), שלפי מה שכתב הרמב"ם (הובא ברד"ק יהושע ו כו) שהטעם שאסר יהושע לבנות את העיר הוא להיות המופת קיים שנפלה חומת עיר יריחו תחתיה, וכל מי שיראה החומה שוקעת בארץ יתבאר לו שאין זה תכונת בנין נהרס כך אבל נשתקע במופת, א"כ עכשיו שכבר נבנתה החומה מחדש ואי אפשר לראות את החומה השוקעת, ואף רושם חומת העיר לא ניכר, שוב מותר לבנות. אולם באמת לפי טעם זה יקשה שהרי מבואר בסוגיין שיהושע קילל שלא יבנו אותה ויקראו אותה בשם עיר אחרת ולא יבנו עיר אחרת ויקראו שמה יריחו, ורש"י (ד"ה לא יריחו) כתב שאפילו שם יריחו ימחה לעולם, ולטעמו של הרמב"ם קשה לאיזה צורך נאסר זה. ואף שיש לדחוק שזה אסור מטעם אחר, מ"מ לא נוכל לסמוך על טעמים שלא נתבארו בדברי חכמי הגמרא.
אולם כתב שבאמת לא מצינו שיזכירו בפוסקים דין זה שאסור לבנות עיר יריחו, ואולי י"ל שכיון שמצינו בתוספתא (סנהדרין פי"ד ה"י) שמאחר שהיא נבנית מותר לישב בה, כמו שנאמר (מלכים ב' ב ה) 'ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו', א"כ יש לומר שכיון שכבר נבנית וידענו שבזמן בית שני היתה עיר גדולה וישבו בה, בודאי נפקע ג"כ האיסור, כיון שאחר נפילתה כבר נבנית, והיא עיר אחרת ופנים חדשות באו לה, ושוב אין איסור אף בבנין. וגם כיון שישבו שם בני נביאים דוחק לומר שהיה איסור בנין בעיר, אלא ודאי כיון שכבר נבנית ומותר לשבת בה שוב נפקע אף איסור בנין, ואף אחר שנחרבה, ולכן לא הזכירו הפוסקים איסור בנין.
והגר"ח ברלין האריך בנידון זה בשערי תורה (שנת תרס"ג קובץ ד סי' מב), וכתב בסוף דבריו, שבזמנינו שרבו מושבות חדשים בארה"ק והמיסדים קוראים להם שמות כרצונם, יש להזהירם שאסור לקרוא שם יריחו, ומי זה יוכל בזמנינו להתיר גזירת יהושע בן נון וקללתו ח"ו, ולמזהירים ולנזהרים תבא עליהם ברכת טוב מהאל הטוב. ועיי"ש (קובץ ו סי' סה אות ב) שהגרי"ש פייגענבוים השיב על דבריו.
