דינים באמירת דבר בשם אומרו

בגמ': אמר רב זירא אמר רב מתנה אמר רב, ואמרי לה אמר רבי זירא א"ר מתנה אמר רב, וכו'. (כתובות מג, ב).

וברש"י (ד"ה אמר) כתב 'הוא רבי זירא הוא רב זירא, אלא בבבל מקמי דסליק לארעא דישראל לקמיה דרבי יוחנן ואין סמיכה בבבל הוו קרו ליה רב זירא, ובהא שמעתא איכא למ"ד מקמי דסמכוהו אמרה ואיכא למ"ד בתר דסמכוהו אמרה'.

והקשו האחרונים מאי נ"מ באיזה מקום אמר את השמועה. ועיין בספר מגיד תעלומה (ברכות כז:) מבעל הבני יששכר שכתב שהיו מקפידים לומר ולסיים המקום שבו אמרו חכמים השמועה כי הוא טוב לזכרון. ויש שישבו שהנפק"מ אם אמר את שמועתו לאחר שנסמך.

כשיש ספק מי אמר השמועה

והנה בתוס' (מנחות מ:) השיגו על דעת רש"י וכתבו שר' זירא אינו רבי זירא. וכתב בשדי חמד (מערכת א כללים סי' קמג) בשם ספר טהרת המים שבמקום שכתוב בש"ס ר"י ואין יודעים אם הוא רבי יוסי או יהודה וכיוצא שהנכון שיקרא ר"י, כיון שהוא ספק וספק דאורייתא לחומרא, אך השדי חמד חלק וכתב שאין זה איסור דאורייתא אלא מדברי סופרים. וע"ע בשו"ת חלקת יעקב (סי' מו) מה שדן בזה כשאינו יודע בבירור שמו של בעל המאמר, מה יאמר. ובספר דבר בשם אומרו (פ"ו הערה ב) הביא מחלוקת ראשונים באופן שיש לאדם ספק מי בעל השמועה אם יאמר לשון המשתמעת לשניהם, או שיש להזכיר את שני השמות, עיי"ש.

כששני חכמים אמרו השמועה

אמר ליה אבימי בר פפי, שקוד אמרה. שקוד מנו, שמואל. הא רב אמרה, אימא, אף שקוד אמרה.

כתב הבני יששכר בספרו מגיד תעלומה (ברכות כ: ד"ה דרש) שהגם שמחוייב האדם לומר דבר בשם אומרו, אם שמע הלכה ביחד משני חכמים אינו מחוייב להזכיר שם שניהם יחדיו, וראייתו ממה שאמרו בברכות (כ:) דרש רב עוירא זמנין אמר ליה משמיה דרב אמי וזמנין אמר ליה משמיה דרב אסי, והרי רב אמי ורב אסי היו חבירים, ורב עוירא למד הלכה משניהם, והלכה ששמע משניהם פעמים שאמר בשם זה ופעמים בשם אחר.

ובמראית העין (חולין פד.) כתב החיד"א שנראה שרב אמי ורב אסי שניהם היו רבותיו של רב עוירא, וכמה פעמים שאמרו חידוש אחד, ולכן פעמים שרב אמי אמרה בשם אחד ופעמים בשם השני, וקמ"ל שמותר לעשות כן, שכבר נודע ששניהם קיימי בהדי הדדי וכשהזכיר אחד כאילו זכר עשה לשניהם בנעימים. וכתב בספר מגדים חדשים (ברכות שם) שמשמע מדברי החיד"א שרק בשמועות הנאמרות בשם רב אמי ורב אסי מותר להזכיר אחד מהם מהטעם שכתב החיד"א, אך בלאו הכי צריך להזכיר את שני החכמים. אך כתב המגדים חדשים שדעתו שבכל אופן מספיק שיזכיר שמו של אחד החכמים.