גורל שהיה בו טעות
בגמ': איתמר אחין שחלקו ובא בעל חוב ונטל חלקו של אחד מהן רב אמר בטלה מחלוקת וכו' (בבא בתרא קז, א).
בשו"ת חות יאיר (סי' סא) הביא מעשה שהיה שהטילו כמה אנשים גורל ביניהם על כוס כסף, והניחו קלפי ובו שמות המשתתפים, ואחר שהעלו אחד וזכה בגורל בדקו את הפתקים שהיו בקלפי ומצאו שנחסר שם שמו של אחד מהמשתתפים, וזה שזכה בגורל ריצה ופייס את אותו אדם שנמצא שמו חסר. ונשאלה שאלה האם יכולים האחרים לערער על כשרות הגורל כיון שנעשה שלא כדין, אף שהם לא הפסידו מאומה בכך שנחסר שם אחד.
בשו"ת חות יאיר (סי' סא) הביא מעשה שהיה שהטילו כמה אנשים גורל ביניהם על כוס כסף, והניחו קלפי ובו שמות המשתתפים, ואחר שהעלו אחד וזכה בגורל בדקו את הפתקים שהיו בקלפי ומצאו שנחסר שם שמו של אחד מהמשתתפים, וזה שזכה בגורל ריצה ופייס את אותו אדם שנמצא שמו חסר. ונשאלה שאלה האם יכולים האחרים לערער על כשרות הגורל כיון שנעשה שלא כדין, אף שהם לא הפסידו מאומה בכך שנחסר שם אחד.
והשיב בפשיטות שהטעות מבטלת את הגורל, וכמבואר בסוגייתנו שהלכה כדברי רב, שאחים שחלקו בגורל ובא להם אח ממדינת הים שלא היו יודעים בו, בטלה החלוקה וצריכים הם לחלק מחדש לשלשה חלקים ולהטיל גורל חדש, כיון שנתברר שהחלוקה הראשונה בטעות היתה. ומבואר בשו"ע (חו"מ סי' קעה ס"ג) שאפילו אם האח השלישי נתפשר וקיבל את חלקו בהסכמה, מ"מ יכול כל אחד מהשנים לבטל את החלוקה ולדרוש שיפילו גורל אחד חדש לכולם, כיון שהגורל הקודם היה בטעות.
וכתב שאע"פ שאין בזה סברא מצד השכל, מ"מ גורל הנעשה שלא כהוגן בטל, מפני שענין הגורל הוא מצד השגחה העליונה, כמו שנאמר (שמואל א' יד מא) 'הבה תמים', ופירש במצודת דוד ששאול ביקש מה' שיפול הגורל בהשגחה ולא במקרה, ומצינו שעכן נהרג על פי הגורל, ורק כשנעשה הגורל כהוגן ידבק בו השגחה העליונה, משא"כ אם הגורל מקולקל אפילו בשוגג, אין לומר שהכרעת הגורל היא מאת ה' כיון שהגורל מקולקל ויכול כל אחד לטעון שאילו נעשה הגורל כהוגן הייתי זוכה מחמת מזלי או תפילתי. [וראה מש"כ בס' דברי גאונים (כלל כ אות א) בשם שו"ת גאוני קדמאי, שהגורל יסודו על פי שמים שנאמר (במדבר כו נה) 'אך בגורל תחלק הארץ', והעובר על הגורל כעובר על עשרת הדברות. וכתב שסיום דבריהם הוא פלא].
ועל פי זה הכריע החות יאיר, שאם הערים אדם והטיל בתוך הקלפי שני פתקים של שמו, אף אם לא זכה אותו אדם יכולים האחרים לבטל הגורל בטענה שכיון שלא נעשה כהוגן אין כאן הכרעה של שמים, ויכול כל אחד [אפילו זה שנתן את שני הפתקים] לומר שאילו היה נעשה מעשה הגורל כדין היה הכרעת שמים על ידי הגורל שיזכה הוא. [וראה בשו"ת ושב הכהן (סי' עג) שהסכים עם החות יאיר לדינא אך לא מטעמו. וראה עוד בחידושי מהרי"ל דיסקין עה"ת (פר' ויצא)].
וכן כתב המגן אברהם (או"ח סי' קלב סק"א, הו"ד בביאור הלכה שם) לגבי דין אחר, שאם יש כמה אנשים שחייבים לומר קדיש מטילים גורל ביניהם, ואם הגורל לא נעשה היטיב כגון ששנים זכו, אין אומרים שיעשו הגרלה בין שני הזוכים אלא עושים את הגורל בין כולם מחדש. ועיי"ש במחצית השקל.
עוד כתב בשו"ת הרי בשמים (סי' י) בשם שו"ת משאת בנימין (סי' ז), שאף כשלא היה קלקול באופן עשיית הגורל, אלא שהגורל מעיקרו נעשה בטעות, דהיינו שהדין ברור אלא שמחמת שלא ידעו את הדין הטילו גורל, אין בגורל זה ממש. ועל פי זה השיב שם על נידון שהיו שני לויים שהיה להם יאהרצייט בשבת, ואחד מהם היה קנוי לו עליית אחרון של כל שבתות השנה, אלא שרצה ביום היארצייט לעלות לוי, והטילו גורל ביניהם ועלה הגורל על האיש שהאחרון שלו בכל השנה, ואח"כ נזכר הזוכה שהיום הקריאה היא בפרשה אחרונה של הספר וחביב יותר עליית אחרון מעליית לוי, ואילו היה זוכר מכך בתחילה לא היה מתרצה בגורל כי הרי שייך לו האחרון בכל השנה, ונסתפק השואל אם יוכל לחזור בו.
והשיב שאף שהגורל עצמו נעשה כהוגן ומבואר בחות יאיר שאם נעשה כהוגן דבוקה בו השגחה עליונה, מ"מ מאחר שבטעות עשו גורל שהרי אם היו זוכרים שהיום מסיימים ספר לא היו מטילים גורל, אין גורל זה עושה שום פעולה, ואין לנו לומר שצריך הוא לעלות לוי עפ"י השגחה עליונה, מפני שהטלת גורל שייך רק במקום שיש צורך לברר ספק, וכאן נתברר שלא היה ספק כלל.
אמנם ראה בשו"ת מהרי"ל דיסקין (קו"א סי' ה אות ז) שכתב לחלק בין הגרלה שהיא על פי דין, להגרלה שעושים מעצמם, ומבואר מדבריו שבהגרלה שעושים מעצמם לא בכל טעות הגורל בטל, אלא אם כן יש קלקול בהגרלה עצמה. וראה עוד בשו"ת זכרון יוסף (או"ח סי' א).
וכתב ליישב את מנהג העולם, וחילק בין הגרלה על חפץ להגרלה על המעות עצמן, שבהגרלה על חפצים דהיינו שיש לאדם חפץ ורוצה למכרו ביותר משוויו, ואוסף מעט דמים מהרבה בני אדם, ולוקח הדמים לעצמו וכותב שמו של כל אחד מאלו האנשים בפתקא אחת, ומי ששמו יוצא בגורל מקבל את החפץ, ובאופן זה שהזוכה אינו נוטל מן המעות של המשתתפים בהגרלה, אלא את החפץ שעדיין שייך לבעליו, והוא נותנו לו ברצון לאחר שקיבל את דמיו, ע"כ אין שום חשש ביד הזוכה בגורל.
ובזה היה גם נידון החות יאיר שהמשחקים נתנו מעות עבור כוס של כסף, והזוכה לקח הכוס ולא לקח המעות. משא"כ באופן שהזוכה בגורל נוטל את המעות עצמן שהמשתתפים נתנו, בזה יש איסור משום משחק בקוביא. [עיי"ש היטב שהביא עוד כמה דוגמאות של משחקים, אלו מותרים ואלו אסורים].
ולכאורה לפי דבריו יש לאסור להשתתף בהגרלת הלוטו משום משחק בקוביא. אך יש שכתבו שאין זה דומה כלל למשחק בקוביא, מפני שהמִשְׂחק בקוביא הוא שהמפסיד נותן למנצח מממונו הפרטי את הסכום המסוים שקצבו ביניהם. משא"כ הגרלת הפיס שאוספים הרבה מעות מכל המשתתפים ואחד זוכה, אין בזה ענין של נצחון שלוקח מה ששייך לחבירו, אלא הוא ענין של מזל. וראה בתשובות והנהגות (ח"ב סי' תרלה) שכתב כעין חילוק זה לענין ההיתר להשתתף בהגרלה שהיא לצורך הכנסות לצדקה. [ועיי"ש שהביא שיש מהרבנים הספרדים שמחמירים בזה. אבל חלק וכתב שהיום נתפשט ההיתר בכל המקומות להשתתף בהגרלות].
