ברכה על ריבוי נרות שבת בזמנינו שיש אור (העלעקטרי)

כתב בשו"ת מהרי"ל (סי' נג) לענין ברכה על נר של שבת, שאפילו ב' וג' בעלי בתים שאוכלים במקום אחד, כל אחד מברך על נרות שלו, ואע"פ שיש כבר אור מרובה, מ"מ גם בתוספת אורה יש מצוה, כיון שריבוי האור שמאיר לכל זוית וזוית יש בו יותר שלום בית ושמחה יתירה. והבית יוסף (סי' רסג) הביא את דבריו, אך בשו"ע (שם ס"ח) כתב, שמאחר שחלקו בזה הפוסקים נכון ליזהר בספק ברכות ורק אחד יברך. אולם הרמ"א (שם) כתב שהמנהג הוא שכל אחד מברך.

יש להסתפק בזמנינו שיש אור מרובה מהעלעקטרי שמאיר בכל זוית, והנרות אינם אפילו בגדר תוספת אורה כלפי האור שמאיר כבר, א"כ אפשר שלא שייך פסק הרמ"א שמברכים אף על תוספת אורה, שהלא לכאורה הנרות הם בבחינת 'שרגא בטיהרא מאי מהני'.

בבאר משה (דעברעצין, ח"א סי' יד) נשאל בענין אלו הנמצאים בבתי מלון שכולם אוכלים סעודתם ביחד בחדר אחד גדול, היכן ידליקו הנשים נרות שבת. והשיב שהראשון שמברך על נר שבת שבאולם הוא עושה כדין, ואע"פ שהעלעקטרי מפזר אורו כאור של אלפי אלפים נרות, עכ"ז הראשון המדליק שם מקיים תקנת חז"ל להדליק נר של שבת באותו חדר שאוכלים, אבל האחרים הרוצים להדליק שם אין להם להדליק בברכה מפני שאינם מוסיפים אור, ולכן כל אחד ואחד ידליק בחדרו המיוחד לו בברכה, ואם רוצים יכולים להוסיף להדליק בלא ברכה על השולחן במקום האכילה [עיי"ש איך יהיה סדר ההדלקה לנוהגין כן], אבל להדליק שם בברכה יש לחשוש בזה מחטא ברכה לבטלה.

והנה בברייתא המובאת בסוגיין אמרו 'אור הנר בברור חיל משתה שם', ומבואר ברש"י ותוספות שהוא אור הנר לכבוד ברית מילה, ולכאורה הרי ברית מילה ביום הוא ומה צורך יש בנר, ומבאר באגרות משה (או"ח ח"ד סי' פא) שאף שאין צריך את אור הנר, מ"מ כיון שבלילה צריך לאורו הרי הוא דבר חשוב ויש בו ענין נוי וכבוד גם ביום.

ובמנחת אשר (גאלדברגער, סי' כא) הוסיף להוכיח מכאן, שהנר גורם גם שמחה בלבו של אדם מלבד ההנאה מאורו. וא"כ י"ל שאף במקום שאינו מוסיף אורה אפשר לברך עליו מצד התוספת שמחה שיש בהדלקתו [עיי"ש שהאריך להוכיח כדבריו].

אך בבאר משה (ח"ה סי' קיד) דחה את ההוכחה מסוגיין, שהרי רש"י לא כתב כאן שטעם הדלקת הנר בברית מילה הוא להוסיף שמחה, אלא שבשעת גזירת המלכות היו מדליקים נר לסימן בעלמא שבכך יוודע לחבריהם שיש שמחה בבית, וגם עתה משנתבטלה הגזירה נשאר המנהג להדליק נרות כשעושים ברית מילה, אבל לא שהנר עצמו משמח [עיי"ש שהאריך מאד לחלוק עליו בסברות ובראיות].

[אמנם יש לציין מה שכתבו התוספות (ד"ה קול) ועוד ראשונים, שבפסוק בירמיה משמע שעוד בימי ירמיה [קודם הגזירה] היו מדליקים בברית מילה נר לשם שמחה. וכן כתב בערוך השלחן (יו"ד סי' רסה סל"ו) שהדלקת הנרות הוא להורות על שמחה. ובשבלי הלקט (מילה סי' ז) כתב שני טעמים למנהג הדלקת נרות בבית הכנסת שיש בה ברית מילה, א. משום שהוא דרך שמחה וכבוד. ב. שהמנהג נשאר בידינו מימי הגזרה].

ולענין עצם הנידון, ראה בשו"ת דברי יציב (או"ח סי' קכ) שהוכיח שאף שעיקר חובת הדלקת הנרות הוא לצורך סעודה ומשום עונג שבת, אולם יש בזה גם משום כבוד שבת שמדליקין נרות בשבילו, כמו בשביל אדם חשוב שמגיע [ומטעם זה אם יש לו נר דלוק ועומד, חייב לכבותו ולהדליקו שוב לכבוד שבת], ומה גם שכבר הונהג להדליק נרות לכבוד בכל הזדמנות חשובה כסעודת מצוה וכדומה. ועל פי זה השיב לשואל (ראה פני שבת סי' רסג אות כב) שכשאור העלעקטרי מאיר ובא ואחד כבר הדליק נרות לכבוד שבת, עדיין שייך גם בהדלקת האחרים גדר כבוד שבת, שכל שמדליקים יותר נרות לכבוד שבת הרי זה יותר כבוד, וכיון שמנהגינו כמ"ש הרמ"א לברך על תוספת אורה, גם בזמן הזה יש לברך על ריבוי נרות [ועוד כתבו בשמו (פני שבת שם) שאף כשהבית מואר מכח העלעקטרי בודאי ניתוסף יותר אורה על השולחן בריבוי נרות]. וכעין זה מבואר באגרות משה (או"ח ח"ה סי' כ אות ל) שיש כבוד שבת בהדלקת הנרות, ומצוה זו היא חובת הגוף להדליק לכבוד שבת, ולכן אפשר להדליק בברכה.

בשמירת שבת כהלכתה (פמ"ג הע' קעא) מובא בשם המנחת שלמה, שאף שמעיקר הדין נר שבת הוא להנאת אורה, אך כבר קבלו על עצמן כל הנשים הנשואות הדלקת נרות לכבוד שבת בכל אופן שהוא, ועל כן אפשר שנעשה כמנהג חשוב להוסיף נרות לשם מצוה ואפשר לברך עליהם [וכמו שמברכים על הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת שהוא רק מנהג]. וסיים שם שעדיין צ"ע. והוסיף המנחת שלמה במילואים (לשש"כ שם) שלכן גם אלו הבאים לשבת לבית ההורים מדליקים ומברכים, אע"פ שהם אוכלים על שלחן אחד, ולא חוששים לברכה לבטלה, ואפילו שמעיקר הדין הן פטורות מהדלקת נרות.