בן שטוען שקנה מאביו מקום בבית הכנסת ואבד שטרו!
במשנה: רשב"ג אומר הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר חזרה מתנתו וחכ"א מתנתו קיימת. (בבא בתרא קסט, ב).
בשו"ת שבות יעקב (ח"ג סי' קס) כתב לדון במעשה שהיה לראובן מקום אחד בבית הכנסת של נשים, וכלתו יושבת עליו כמה שנים, ולאחר מיתתו טוען הבן שקנה את המקום מאביו ויש לו שטר ועידי החזקה הידוע, ושאר יורשים מערערים לומר שהוא בחזקת אביהם.
וכאשר באו לפני בית דין אמרו לו הדיינים שיביא את שטרו לבית דין, והלך לביתו להביא את השטר ובא וחוזר לבית דין ואמר שיגע ולא מצא את השטר שנאבד מאתו, מה דינו.
והשיב, שעל טענת הבן שקנה את המקום מאביו ויש לו שטר ועידי החזקה, הדין תלוי במה שנחלקו תנא קמא ורשב"ג בסוגייתנו אם כשטוען שיש לו הוכחה לדבריו צריך לברר את אמיתות ההוכחה, או שאינו מחוייב להוכיח כדבריו, וכגון שטוען שקנה קרקע מפלוני ויש לו על כך שטר וגם החזיק שלוש שנים, ובשו"ע (חו"מ סי' ע ס"ב) נפסק שצריך לברר. ובשו"ע (סי' קמ ס"ה) כתב שאם אח"כ אמר שאבד השטר, אינו נאמן, ומשמע לכאורה ששוב אינו נאמן ואבדה חזקתו וטענתו לגמרי. אמנם הב"ח (שם ס"ג) פירש שהכוונה היא שאינו נאמן שאבד שטרו ותועיל לו חזקתו, אלא צריך לישבע שאבד שטרו, ולאחר מכן יהא נאמן כדין בחזקה. שאם לא ישבע חוששין שרצה לזייף את השטר, ולכך לא הביאו ונתבטלה גם החזקה, ודבריו לקוחים מדברי רבינו תם שהובא בתוס' (קע: ד"ה אלא). וכן מבואר בסמ"ע (סי' ע סק"ח), וכן הסכמת הש"ך (שם סק"ו). נמצא שצריך הבן לישבע שאבד שטרו, קודם שדנין על החזקה.
ובענין הטענה השניה שיש לו חזקה, הנה שנינו לעיל (מב.) שהבן אין לו חזקה על האב, והיינו דווקא כשהבן סמוך על שולחן אביו, וכן מבואר בטור (חו"מ סי' קמט) וב"י (שם) ובשו"ע (שם ס"ג). אכן כתבו הפוסקים שהדבר תלוי בראות עיני הדיין אם רואה שאין מקפידים זה על זה, כל הקרובין אין להם חזקה זה על זה, וכן מבואר בשו"ע (חו"מ סי' קמט בהג"ה), וכן פסק במשאת בנימן (שו"ת סי' לא). ונראה שאין חולק בזה, אם ידוע לדיין שאין מקפידים זה על זה, שאינה חזקה.
וכתב שאם היה לזה עוד בנים ובנות וכלות, ולא הושיב על המקום אלא זו, טענתו טענה, שמן הסתם לא היה משנה בין הבנים ובנותיו וכלותיו להושיבה על מקומו, אילו לא קנאה מאתו, שאין דרך לשנות בין הבנים ובנותיו וכלותיו.
