ביתו פרוץ, וגנבים יכולים להכנס משם לבית השכן
במשנה: לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות אחד גפנים (בבא בתרא כו, א).
בסוגיין מבואר שהבא ליטע אילן סמוך לגפנים שבשדה חבירו, צריך להרחיק כשיעור שלא יוכלו העופות לפרוח מן האילנות בפעם אחת ויזיקו לגפנים של חבירו.
והנה ברמ"א (חו"מ סי' קנה סמ"ד) כתב שני שכנים הדרים ביחד, וביתו של אחד נפרץ, וע"י זה באים גנבים לבית השני, ואמר השני: גדור ביתך או מכרנה לאחרים כי אתה גורם לי היזק קל, י"א דהדין עמו וצריך לתקן היזקו, ויש חולקין דלא הוי גירא דיליה.
בשו"ת מחנה ישראל (סי' סב) נשאל בדבר בית משותף שאאחד השכנים לא סגר את הדלת המרכזית ובאו גנבים וגנבו משכן אחר, האם צריך לשלם על הנזק.
בתשובתו האריך מדברי הרמ"א הנ"ל, ובסיום דבריו כתב שיוכל השכן לטעון קים לי כהפוסקים שפוטרים באופן זה.
ועיין בשו"ת בית יצחק (שמעלקיש, חו"מ סי' מ) מה שכתב ללמוד מדברי הרמ"א לנידון בשני שותפים בבית שאין בו דין חלוקה ורצה אחד להשכיר חלקו, וכפי נימוסי המדינה בעיירות קטנות באם אין משכירים לדירות אין משלמים מס, אך אם משכירים משלמים עבור כל הבית. וטען השותף שחבירו מזיק לו ע"י השכירות שבגללה צריך לשלם מס, ורוצה שחבירו ישלם לו הנזק. והשני טוען שבשלו עשה. עיי"ש שהאריך בזה.
