ביקור חולים בלילה
הגמרא (סנהדרין לד, ב) מביאה את דברי רב ששלשה שנכנסו לבקר את החולה והורה להם איך לחלק את נכסיו לאחר מותו, אם רצו יכולים לשמש כדיינים ולקיים את צוואתו. ואמר רב חסדא שדין זה נאמר רק אם שמיעתם היתה ביום. וכתב בתורת חיים (ד"ה ואמר ר"ח), שדבר זה מרומז גם בדברי רב שנקט שנכנסו לבקר את החולה, ולא נקט בסתם שנכנסו אל החולה, וזאת כדי להשמיענו שהיה זה ביום, שהרי אין מבקרין את החולה בלילה מפני שבלילה מכביד עליו חליו ויתייאש ממנו וימנע המבקר מלבקש רחמים, כמ"ש בטור (יו"ד סי' שלה).
וכוונתו למה שכתב הטור (שם, והוא מנדרים מ.) שאין מבקרין את החולה בג' שעות ראשונות של יום מפני שכל חולה מיקל עליו חוליו בבקר ולא יחוש המבקר לבקש עליו רחמים, וכן לא בג' שעות אחרונות של יום לפי שאז מכביד עליו חוליו ויתייאש מלבקש עליו רחמים. ופירושו, שטבע העולם כך הוא שלעת בוקר החולה מרגיש יותר טוב ולעת ערב מכביד חוליו. וכתב בחכמת אדם (כלל קנא ס"ג) שעיקר מצות ביקור חולים הוא שיבקש עליו רחמים, ואם ביקר ולא ביקש לא קיים המצוה. וסבר התורת חיים שמטעם זה גם אין מבקרים בלילה, לפי שגם אז מכביד חליו [כמ"ש הרד"ק (תהלים ו ז) שבלילה יכבד החולי ויאנח האדם ויבכה על חליו] ויתייאש המבקר מלבקש רחמים [ואף שבגמרא בנדרים לא הזכירו לילה, מ"מ ק"ו הוא משלש שעות אחרונות של היום, וזה נכלל בדברי רב שישא שם. או שאין צורך להזכיר את הלילה משום שלילה אינו זמן ביקור. זרע חיים (סופר, סי' ה)].
[ולכאורה משמע שהכבדת החולי הוא כל הלילה, אמנם ראה בלחם דמעה על איכה (א ב) בשם הרשב"א הלוי, שטבע החולה שיכבד חוליו מתחילת הלילה עד חצות, ומחצות והלאה יקל החולי. וראה עוד מש"כ בספר לקט יושר לתלמיד התרומת הדשן (יו"ד עמ' פד ענין א) שסתם בני אדם חולים בלילה מחמת השינה, והראיה, שלמחר מברך המחזיר נשמות לפגרים מתים, ולכאורה משמע שהשינה גורמת לחולי, וא"כ כשעדיין אינו ישן אזי אין סיבה זו קיימת. ועיין בזרע חיים].
וכן כתב בבן יהוידע (גיטין טז:), שידוע שאין לבקר את החולה בלילה. אך כתב שבמקום ביטול תורה אפשר גם בלילה, וכמו שמצאנו במסכת גיטין (שם) שרב יהודה ורבה עלו לבקר את רבה בר בר חנה, ומשמע מתוך המעשה שם שהיה זה בלילה, והיינו משום שהיו מוכרחים לבא בלילה מפני ביטול תורה, שביום היו עסוקים עם התלמידים בבית המדרש.
והנה הרמב"ם (אבל פי"ד ה"ה) כתב, שאין לבקר את החולה בשלש שעות ראשונות ביום ושלש אחרונות, מפני שאז מתעסקין בצרכי החולה והמבקר מפריע לעוסקים בכך. ולא כתב את הטעם המובא בגמרא כדי שלא ימנע מלבקש רחמים. וכתב בכסף משנה, שכנראה לא היה לרמב"ם את גירסתינו, ולכן כתב טעם אחר. והרדב"ז כתב, שהרמב"ם חידש טעם אחר לפי בקיאותו בחלאים
ולכאורה לפי הבנתם שהרמב"ם לא סבר את טעם הגמרא, לשיטתו אפשר לבקר בלילה, שכן אז כבר אינם טרודים ומתעסקים בצרכי החולה [אם לא שנאמר שלילה אינו זמן ביקור חולים שלא נברא הלילה אלא לשינה, ואף לטעם הרמב"ם אין לבקר בלילה (זרע חיים שם)], וכן מבואר בברכי יוסף (יו"ד שם סק"ב) שאם סומכים על טעמו של הרמב"ם, אפשר לבקר את החולה כל זמן שאין זה מפריע לעוסקים בצרכי החולה. עיי"ש.
אולם בשבט יהודה (עייאש, יו"ד שם סק"ט) ביאר, שהרמב"ם רק מוסיף עוד טעם. ומשום שלטעם הגמרא היה יכול לבקר בשעות אלו אם יקבל על עצמו שלעולם יבקש רחמים, ולכן הוסיף הרמב"ם טעם אחר.
ובירושלמי (תרומות פי"א ה"ה) הובאה הברייתא שמצות ביקור חולים אין לה שיעור, ומהר"א פולדא (שם) מפרש שהכוונה שהיא נוהגת בין ביום בין בלילה [וראה מפרשים אחרים שם]. ובבינת אדם (פי"א אות ג) כתב שמצוה לילך ביום ובלילה, עיי"ש.
ואין לימנע מלבקר בלילה מחשש שמא החולה ישן, שכן כתב בפירוש הרא"ש על התורה (בראשית יח א) שיש לבקר את החולה אפילו לא ידבר עמו דבר כגון שמצאו ישן, כי נוח לו לחולה כאשר יגידו לו שפלוני בא לבקרו.
